בית איבא, שבי שומרון

 משמרת רגילה, ללא אירועים מיוחדים, השגרה הנוראה. חשוב לבדוק בערב ובבוקר מה קורה בסארה!
בית איבא 1.30 - המקום הומה אדם, כ-100 איש מחכים למעבר לכל כיוון, קצב המעבר איטי ביותר. מחכים כשעה עד שעתיים. תור ארוך של משאיות. זמן המתנה - בין 30 - 40 דק,. 2 מעוכבים - ששוחררו כעבור 3 שעות שעות והשני כעבור שעה. אחרים באו במקומם, אך זה היה פחות או יותר הקצב. עברו במחסום ותעודותיהם נלקחו לבדיקה.

הגיעה יחידה חדשה, חייליה ומפקדה מסרבים לדבר איתנו לחלוטין. אנחנו לא מצליחות לעשות במצב עניינים זה כלום. אירית מצלצלת למוקד הומניטארי ויובל מבטיח לטפל. חוזר אלינו כעבור כחצי שעה, ואכן מפקד המחסום מוכן כבר לשמוע את בקשותינו/הערותינו.

שבי שומרון - 14.45 כשהגענו חיכה תור ארוך של מכוניות לכל כיוון. הפסיקו העברה של מכוניות, כי החיילים מנקים את הבודקה שלהם. 10 דק'. מייד אחר כך מגיע המפקד ונותן תדרוך של 15 דק' לחייליו ושוב לא מעבירים. סה"כ - קרוב לחצי שעה שלא העבירו, והתור הלך וגדל. לא הייתה אותה אווירת אלימות שנתקלנו בה בעבר. החיילים עניינים, לא חביבים ולא עוינים. כשהחלה הבדיקה מחדש היא הייתה מהירה למדי ןעניינית לא היו בזמן ששהינו שם אוטובוסים שהם הגורם המתעכב ומעכב בד"כ, אז קשה לדעת.

סארה - שוב כיתתנו רגלינו במעלה ההר (איך הפלסטינים עמדו בכך - אני - לא חולה, לא בהריון ולא מאוד זקנה, נגמרת בחצי הדרך). המחסום מאויש ע"י שלושה חיילים חלקם חביבים ומסבירים לנו ברצון את ההוראות. לדבריו כל מי שרוצה לצאת לשכם יכול לעבור, ברגל. רכב לא עובר (אלא עם אישור מהמת"ק שמונפק רק לסוחרים באיגוד הסוחרים). למערב (ג'ית וישובי הסביבה לא עוברים). דיברנו עם בעל הבית שליד המחסום. לדבריו לשכם לפעמים עוברים ולפעמים לא (בד"כ לא), למערב - לגמרי לא. באמצעותנו הוא דיבר עם מפקד המחסום על כך שהוא יצרן גבינות המשווק אותן לג'ית הסמוכה, והוא צריך להגיע לשם. המפקד אמר שמכיוון שהוא מכיר אותו יתן לו לעבור כשהוא נמצא. למרות הנאמר (שלכם וממנה עוברים היום) במשך השעה שהיינו, לא הגיע אף אדם אחד למחסום (מלבד אותו סוחר שהגיע בשבוע שעבר ויש לו אישור סוחר). שאלנו את המפקד - אם יכולים לעבור , למה לא מגיעים אנשים משום כיוון שהוא והוא אמר שזוהי שעה שקטה (15-16) אבל בבוקר ולקראת ערב, כן עוברים אנשים. משמרות אחה"צ - כדאי לגשת לסארה בסוף, בדרך הביתה ולראות מה קורה שם בשעה מאוחרת יותר. כמו כן - כדאי ליצור משמרת של בוקר באזור, עדיין לא הייתה לנו ! לראות עם עוברים אנשים, כמה, לאיזה כיוון, ומה הם מספרים. בדרך חזרה עצרנו במחסום פתע בצומת ג'ית (חיבור כביש 57 ו-60). היה שם מהבוקר. אנחנו ראינו אותו גם בבואנו אך לא עצרנו. תור ארוך של מכוניות התמשך לכיוון צפון משום שנבדק אוטובוס. נלקחו הרבה תעודות זהות, החייל ריפרף והשאיר 3 שבגינן התקשר לשב"כ. הנהג סיפר שבבוקר הם עוכבו לשעה וחצי במחסום זה, וזאת אחרי שהתעכבו בבית איבא שעה וחצי. גם עכשיו הם מחכים כשעה בתור המכוניות, ובבית איבא חיכו שעה וחצי שעתיים. כל כמה קילומטרים צריך לבדוק את אותם אנשים עצמם? הפעם, בעיקבות התערבותנו הוחזרו התעודות כעבור רבע שעה והאוטובוס המשיך בדרכו. זה נורא, אבל משאת הטירטורים שעובר כל אדם פלסטיני במחסום ועוד אחד ובעוד אחד, עד בלי די !

ש