בית איבא
יצאנו עם המכונית של נ בשתים עשרה ורבע. בעקבות כתבה בצומת השרון , פנינו בתחנת הדלק של אלפי מנשה ימינה לבקר בכפר ראס טירה שמסתבר שסופח לישראל ונמצא מערבה מהגדר ושאנשיו נתקלים בקשיים רבים. הכפר היפהפה יושב על ראש ההר עם נוף מרהיב ועל פניו נראה שלו. לדברי אחד התושבים יש קשיים להגיע לאדמות החקלאיות שמעבר לגדר, הצבא פותח להם את השערים, זאת לאחר שכבר הופקעו לטובת אלפי מנשה רוב הקרקעות. גם להם כמו לג'וברה העניקו תעודות תושבים לששה חודשים. חזרנו לכביש הראשי ואז התקלקלה משאבת המים במכונית ונאלצנו לחכות למעלה משעה לתיקון. ובינתיים למדנו שבקלקיליה הופעל המחסום. בכ"ז המשכנו לבית איבא. בדרך ראינו מחסום פתע בכניסה לעזון. נעצרנו, היו שם שני ג'יפים צבאיים כששה חיילים עם נשק שלוף, תורים ומעין פקק של מכוניות נכנסות ויוצאות לכפר\עיירה, כולל מכוניות ישראליות. הגיעו גם שלושה אוטובוסים עם סטודנטים משכם, חלקם עברו ללא בדיקות ואחרים נאלצו למסור את התעודות לקצין בג'יפ ולחכות. לא הצלחנו לברר מדוע פתחו מחסום במקום, אך ספרו לנו שבבית איבא המצב קשה. הגענו לבית איבא לקראת שלוש אח"צ - ולא היה לחץ רב, אך הבדיקות ליד גלאי המתכות .התנהלו לאט. כשעברנו לעבר העומדים בתור, התחיל להתקדם. היו שם כעשרים מעוכבים
בצד שלטענתם עומדים מהבוקר בשעה 9. מקי טיפלה בענין עם סמי מהמת"ק ולאחר מכן עם ע מפקד המחסום. הסבירו לנו שהיו כ-70 מעוקבים בבוקר וש"זה לוקח הרבה זמן לבדוק". בנוסף היו שלושה מעוקבים בצד שהיו חשודים. התקשרנו גם עם ההומניטרי של צה"ל בנוגע למעוכבים והבטיחו לטפל. בסביבות ארבע או ארבע וחצי אכן המעוכבים השתחררו, לא ברור אם בגלל נוכחותנו או לא. לגבי שלושת המעוכבים האחרים היחס היה שונה, אך הובטח לנו שעד הערב ישוחררו ושנרד מהענין. בדרך צלצנו לאחד מהם והוא סיפר ששוחררו לקראת חמש. מקרה מעוכב שהוכנס לבוטקה הבטון - נראה לנו טיפוס תמהוני - לאחר דין ודברים עם שני חילים ולאחר שסמי מהמת"ק גילה אצלו ציור של כלי נשק ואמר שזה עוין, קשרו ידיו מאחור באזיקונים וכסו את פניו. סמי לא רצה שנתעסק בו ואנחנו , אולי מתוך חולשה, או מפאת השעה החלטנו לעזוב את הענין וחזרנו לכוון הבית. בדיעבד גם אני וגם דבי מצטערות שלא נסינו לסייע. נכנסנו לקלקיליה אך המחסום הוסר. יום שיגרתי, רותי