תנועה זורמת בחווארה ושרירות לב ואדישות בבית איבא

חווארה - התנועה בשני הכיוונים זורמת מהר. החיילים ענייניים ואדיבים.

 הגענו לחווארה בשעה 13:45. מספר הפלסטינים המחכים לעבור אינו גדול, והם עוברים אחד אחר השני. בחלק הצפוני של המחסום (אלו שבאים משכם) הציבו מתקן בידוק מתכות, מסוג זה שיש בבית איבא, אך הוא לא פעל - לדברי החיילים הוא מצפצף כל הזמן ולכן אין בו תועלת.

ההוראות שיש לחיילים הן שבני 16 עד 35 מעוכבים, השאר עוברים. כמו כן, לא נותנים אישור מעבר אם אינם גרים בישוב היעד. זה כמובן גרם למקרים הומניטריים קשים: משפחה בקשה לעבור לשכם. האשה ואביה עברו, על בעלה שאינו רשום כתושב שכם וגילו מתחת 35 נאסר להמשיך לשכם. האשה בכתה. או: משפחה עם שלושה ילדים, פניהם לשכם. כולם, פרט לאם, בעלת תעודת זהות כחולה, הורשו לעבור. היו מעוכבים (=הצעירים) במחסום, וכולם שוחררו בנוכחותנו והורשו לעבור, אך לקח זמן בגלל איזשהן בעיות תקשורת בתוך הצבא.

בית איבא - מחסום קשה, שהיה ממושכת של הפלסטינים, טיפול שרירותי בעוברים ושבים. חשוב מאד להיות שם, נוכחותנו בפרוש מאיצה את מעבר הפלסטינים!

הגענו לבית איבא בשעה 15:00. בחלק המערבי (ההולכים לשכם) עמדו כשבע שמונה מכוניות - פרטיות ומשאיות. הנוסעים התלוננו בפנינו שהם מחכים כבר שעה שעתיים ואיש לא מטפל בהם.

בתור הולכי הרגל כחמישים עד שבעים אנשים. מכיוון מזרח (הבאים משכם) תור של כשלושים איש. כשבאנו נראה היה שאיש מהחיילים לא עבד. הכל פשוט עמד. התחלנו בשיחות עם החיילים - חלקם מוכרים לנו מקודם (והגדילה לעשות מקי, ששידלה אותם בדרכיה) ופתאום התור הלך והצטמצם. היחס אל הפלסטינים במחסום קשה מאד. לא ברור מדוע צריך לעמוד שם שעות עד שמישהו יואיל בטובו להתפנות אליהם. תחושה של שרירות לב. קרה גם שמספר אנשים התקדמו בקבוצה אל החייל הבודק, ועל מנת לעצור אותם אחד החיילים דרך את הרובה שלו. וכולם כמובן בבגדי חג, משפחות שלמות על ילדיהן. דרך אגב: לא הפעילו את המכשיר לגילוי מתכות, מה שזרז את מעבר האנשים.ושוב: חשוב שנהיה במחסום, כי שהותנו בפרוש מזרזת את הענינים. גם הפלסטינים שמחים לקראתנו, וכמובן מרעיפים עלינו בקשות, שברובן אי אפשר לסייע.

קלקיליה: לא בקרנו, אך ירדן התקשרה לאיש קשר שלה, שסיפר לה שהיום המחסום פתוח. בדרכנו חזרה שמענו על בעיות במחסום סרה - אך לא יכולנו להגיע.