מחסומי סרה ובית איבא: הצבא לא מתחשב ולא מטפל בבעיות של התושבים הנובעות מהכיבוש

מחסומי סרה ודיר שאראף נטועים בלב השטחים הכבושים הפלסטינים ומטרתם הגלויה לעין היא לעכב את חופש התנועה של התושבים ולמרר את חייהם.

מחסום סרה, כפי שכבר תואר פעמים מספר, נמצא על ראש גבעה באמצע שום מקום בפאתיה המערביים של שכם, ואינו עביר למכוניות. ארבעה חיילים עוצרים את כל המבקש לעבור משכם ואליה ושולחים אותו בחזרה למקום שבא ממנו. גברים מעל 35 שנה ונערים מתחת לגיל 16 מורשים לעבור, מטעמי ביטחון - אלה גילאים הנחשבים פחות מסוכנים. בניגוד למחסומים של בית פוריכ ודיר שאראף, שבהם סטודנטים מורשים לעבור – פה הם נשלחים חזרה כלעומת שבאו. (במילותיו של חייל "סטודנטים הם הכי מסוכנים"). גם צוותים רפואיים נעצרים ונשלחים בחזרה. הכללים במקום נקבעים ונאכפים על ידי כל חייל במשמרתו בהתאם לגחמות ליבו ("התרעה ביטחונית") ואין שם איש מוסמך יותר להשגיח עליהם.

השארנו את הנהג שלנו למרגלות הגבעה ליד זרוע הברזל החוסמת את הדרך. כשירדנו ראינו ג'יפ צבאי מגרש את הטרנזיט שלנו משם. לדברי הנהג החיילים איימו לירות לו בגלגלים. הוא מיהר לנסוע משם אך הם נסעו אחריו, עצרו אותו, לקחו את תעודת הזהות שלו ונסעו חזרה לזרוע החוסמת. כשירדנו מראש הגבעה ודרשנו את תעודת הזהות של הנהג, ננזפנו על היותנו במקום שבו אין אנו אמורות להיות (ועל כך שראינו מה שאין אנו אמורות לראות). ממש המערב הפרוע!

מחסום בית איבא (דיר שאראף)  מחסום זה תואר בדיוק רב בדוח הקשה של דפנה ב' ועדה ר' מיום רביעי שעבר. חיילים רבים וג'יפים מקיפים את המקום. אנשים רבים מבקשים לעבור אל שכם וממנה. הכללים הם אותם הכללים הנהוגים בבית פוריכ, דהיינו גברים בין הגילים 16-35, שאין להם אישור מעבר מיוחד -  אינם מורשים לעבור. וזה מילכוד 22 כי המינהל האזרחי בחווארה מנפק את האישורים אך כדי להגיע אליו צריך תושב בית איבא למשל, ולעבור שני מחסומים שלפלסטיני  אין אישור לעבור בהם! סטודנטים ונשים הורשו לעבור. חמישה מעוכבים יושבים על קיר בטון ומחכים במשך שעות לתעודות הזהות שנלקחו מהם. הם נתפסו בהרים בניסיון לעקוף את המחסום. מפקד המחסום החליט שהם ראויים לעונש חמור ותעודות הזהות שלהם לא יוחזרו להם לפני שלוש אחה"צ. אווירה של עוינות ואלימות. נראה שנוכחותנו מרככת קצת את החיילים והם מוכנים לשוחח איתנו.. אך אינם מוכנים להקל את כללי המעבר.

חולים ואנשים הזקוקים לטיפול רפואי יכולים לעבור רק באמבולנס! בדעתנו להגיש תלונה על נוהג זה המאלץ את התושבים לשלם 250 ₪ לאמבולנס פרטי כדי שיעביר אותם את המחסום. בחור צעיר הראה לחייל את פרק כף ידו השבור (לדבריו) אך לא הורשה לעבור ונשלח חזרה. במקרה עבר שם אמבולנס ואנחנו ביקשנו ממנו לקחת את הבחור. התשובה הייתה כן, ולמרבה המזל הבחור יגיע לבית החולים לצילום רנטגן. בחור שהחזיק בידו זימון לבדיקת תוספתן לא הורשה לעבור! שום אמבולנס לא נראה במקום במשך למעלה משעה. התחננו – לשוא. רק אחרי שעתיים של ציפייה, כאשר בא קצין המינהל האזרחי אבי, קיבל הבחור את ה OK המאפשר לו להגיע למרפאה.

נהג טקסי היה צריך לתקן את מכוניתו אמרו לו - לך לסבסטי. - אבל אין להם חלקי החילוף שאני צריך. - אז תביא גרר שיגרור אותה. - זה נורא יקר והמכונית שלי יכולה לנסוע בעצמה. - אין מה לדבר. לא!

חקלאי מכפר רחוק בא עם ג'ריקן שמן זית. הוא רוצה למכור אותו בעיר. לא! איש עסקים אלגנטי נשלח חזרה. לא!

חזרנו ורצנו בין החיילים והתור המחכה, הפצרנו, ניסינו לשכנע, ניסינו להרגיע את המעוכבים אך ללא הצלחה. בשלב מסוים הרגשנו שנוכחותנו מפריעה ומזיקה והחלטנו לעזוב.

סיפורי הטרדות שסופרו על ידי אנשים הגרים בכפרים מסביב למחסום
כדי להגיע למחוז חפצך אתה זקוק לאישור מן המינהל האזרחי בחווארה. אבל אין לך אישורים לעבור את המחסום בדרך לחאוורה. אז אתה נתון לרחמי החיילים. אם תנסה ללכת מסביב יצודו אותך והעונש באזורים מבודדים אלה נתון בידי החיילים, רובם מחמירים ביותר. גבר אחד סיפר כי הצטווה לעמוד על רגליו שש שעות מ-15:00-21:00 (אסור לשבת). צעיר כועס שכפי הנראה שוחרר זה עתה, אמר בעודו רוכס את מכנסיו שנתפס בהרים. הורו לו באיומי רובה שלוף, לפשוט את המכנסיים ולשבת על האדמה. עונשים מסוג זה מקובלים בדרך כלל במחסומים מרוחקים  ובבסיס צבאי אי שם מעבר להרים. בנוסף, באמתלה של בדיקת תעודת זהות (בטלפון) אפשר לעכב אותך בלי סוף. את זאת ראינו בעצמנו לא אחת, החיילים הודו בפשטות שהעיכוב הנוסף הוא הוא העונש. קיימות גם הטרדות של הצבא בתוך הכפרים. תושב מר נפש מסבסטי אמר: "מתייחסים אלינו כמו אל חיות," וסיפר על חורי כדורים בקירות הבתים ועל ילדים מוכים בגלל זריקת אבנים.