תגרות אלימות בין הצבא לילדים

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
דניאלה י. - יוליה ו. - דיאנה ג. - איבון מ. ו-2 כתבים מרשת הטלוויזה הצרפתית TV2
Jan-21-2004
|
Afternoon

היום השני שבו התחדשו היריות בקלנדיה.

 כשהגענו ב-3:35 חיפשנו את נהג המונית שמכוניתו ספגה אתמול כדורים בזמן נסיעה על הכביש הראשי. החשיבות שבגביית עדותו היא בחשיפת העובדה, שהיריות הרחיקו לכת הרבה מעבר למקום שבו התרוצצו הילדים שנורו. לא הצלחנו למצוא את הנהג, אך כעבור זמן קצר ראינו התקבצות של נערי קלנדיה על ראש הגבעה. מכפרם הם הגיעו לשם דרך פרצה בגדר התיל שהיא חלק מאחד הגדרות המקיפות את הכפר קלנדיה.

בסביבות 4:15 ראינו שהחיילים מתכוננים להסתערות על הילדים "המסוכנים ביותר" שהיו על הגבעה, במרחק רב מהמחסום. חייל אחד צעק לעבר חבריו: "שישו ושמחו! יש!" 5 דקות אחרי שהילדים הגיעו לגבעה, הגיח ג'יפ עם חיילים. תחילה זרקו 2 רימוני גז ומיד התקרבו אל הגדר, בלי פחד (הוכחה שליד הגדר לא היו שום ילדים שיכלו לסכן אותם) והחלו לריות בזווית של 90 מעלות, ישר אל גוף הילדים. עד מהרה הגיע גי'פ נוסף סמוך לגדר. החיילים המשיכו לירות בילדים שהתרוצצו בשטח כפרם. נראה שאף אחד לא נפגע בצורה חמורה בזמן שהיינו במקום - לא שמענו שום אמבולנסים.

בהיעדר מתנ"ס, בריכת שחייה, מגרש טניס, מגרש כדורגל או כל מקום בילוי אחר שנער מתבגר זקוק לו לפריקת אנרגיה, ילדי קלנדיה מרבים להתאסף במקום ההוא, כנראה. הנערים בפירוש לא סיכנו את החיילים, מאחר שהיו רחוקים מהמחסום. אי לכך לא היה כל צורך לדלוק אחריהם.

בזמן האירוע טלפנו תחילה למוקד להגנת הפרט וביקשנו שיגישו תלונה נגד הצבא על הירי (הן בכדורים חיים והן בכדורי גומי - הנער שנהרג לאחרונה ליד קלנדיה נורה בכדור גומי!) לאחר מכן התקשרנו למוקד החירום במינהל האזרחי ודיווחנו על מה שראינו. דיברנו עם יובל ששאל, אם הילדים בעטו בגדר. שאלתו קוממה אותנו - משתמע ממנה שבעיטה בגדר דינה עונש מוות - שמגיע לבועטים שיירו בהם (כך למעשה הצדיקו בדיעבד את הירי בנעמתי) . כמו כן אמרנו למינהל האזרחי שכל מה שאנו מדווחות גם צולם, ושהצילומים מראים בבירור את עמדת החיילים שממנה ירו, האש שנורתה מן הרובים, וכן הזווית שממנה כיוונו החיילים.

כעבור זמן קצר טלפן שי, הקצין הממונה על מוקד החירום של המת"ק, ושוב שאלנו, אם בעיטה בגדר דינה עונש מוות לאשמים במעשה.הוא אמר שאינו מסכים עם הקביעה הזאת ושיבדוק את גירסת החיילים. אמרנו לו שהסרט מראה את זווית היריות ואת הנסיבות שבהן בוצעו.

במחסום עצמו עברו אנשים מעטים בלבד, כרגיל, בזמן האחרון. רובם הרימו ידיים ונשארים כלואים בתוך הכפרים שלהם. הם מעדיפים שלא להסתובב, כדי לא לעבור את החוויות הקשות והמשפילות.

חד המתנדבים במחסום (אדם אנגלוסקסי) פנה לצוות הטלוויזיה ונתן להם את גירסתו על תפקידם של נשי מחסמווטש ושל המתנדבים לצה"ל: לדבריו, הנשים והמתנדבים ממלאים תפקיד דומה- המתנדבים פועלים בתוך המערכת (כשהם מנסים ללמד את החיילים כיצד להתנהג), ואילו אנחנו פועלות מחוצה לה. שאלנו חייל כמה זמן הוא נמצא במחסום - אך לכל שאלותנו השיב ב"אני לא זוכר". נראה שקיבלו הוראות לא למסור כל מידע, או רק מידה כוזב.