התעללות במחסום ומניעת מעבר משכם למערב הגדה

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Seriously? Does this make us safer?

 .נסענו במונית של נ, המשמש גם מתרגם מערבית

.יצאנו ב-12.30: בדרך עצרנו לברר מה המצב בקלקיליה ,לדברי נ. היה מחסום אתמול, אך הכל פתוח

בסרה, מחסום בפאתיה המערביים של שכם, חיילים מועטים ושני מעוכביםinfo-icon. ביציאה מהכפר נקראים הפלסטינים  אחד אחד "תעל תתעל" לבקורת על ידי חייל העומד על ראש הגבעה ועליהם לטפס אליו, גם נשים ואנשים עמוסים בחבילות. חייל שני מחפה עליו עם נשק .האוירה עוינת

המצב בסרה קשה מנשוא. למעשה רק תושבי הכפר מורשים לצאת, אם כי הכפר משמש מעבר משכם למערב הגדה, אך אתמול לא היו אישורים למעבר זה. תושב דובר עברית אמר:."אין אפשרות לצאת ימינה (לשכם) או שמאלה (לג'ית)  -  הכל שרירותי! אין כניסה של ירקות, פירות, קמח ותרופות. ליולדת קשה להגיע לשכם, לאחר החושך האמבולנסים מסרבים להיכנס". 

 .מסקנות: חיוני לאייש את מחסום סרה לעתים דחופות, כח האדם של צהל מצומצם ולכן המעבר מתנהל לאט,

אולי כדאי להמליץ לצה"ל להציב מילואימיניקים מבוגרים להקל על האוירה. כמו כן כדאי להמליץ על ביקורי ח"כ במקום. הרגשנו שהמחסום הוא מחסום התעללות ולא מחסום ביטחוני 

כשהגענו פגשנו אשה היורדת מהכפר. הסבירה שהיא צועדת לכפר ג'ית (כ-3 קמ) ומשם תתפוש מונית ללדת בטול כרם!!!. נ. הסיע אותה למוניות. במחסום היו שני מעוכבים כורעים ופניהם לקיר, כך זה נמשך שעות. הם ":פרצו את המחסום" בבוקר (אין מחסום סוגר והם ניסו לעבור בלי אישור). בין האנשים שרצו לצאת מן הכפר משפחה עם שני ילדים קטנים לאחר ביקור משפחתי בסרה (חל איסור על כך). את דרכם בחזרה לביתם, מרחק 2 קמ ונשקף מהמחסום, הם יעשו דרך בית איבא - עיקוף של 15 קמ.

במקרה הזה ניסינו לטפל דרך המוקד ההומניטרי בצה"ל, ומוקד להגנת הפרט . למדנו שרק תושבי סרה יכולים לצאת שמאלה. הסברנו שאין תחבורה לאיבא ושצה"ל יצטרך להתמודד עם אישה שהתמוטטה לאחר שצעדה 15 קמ עם שני ילדים. הובטח לברר. גם בענין המעוכבים. הזמן נמשך והחיליים לא שיתפו פעולה.

תוך כדי בירורים הגיחה מכונית מהכפר והסכימה לקחת את המשפחה לבית איבא וכולם נסעו. לא עברו חמש דקות והופיע גיפ מהמת"ק, כנראה לאשר למשפחה להגיע לביתם בדרך הקצרה. לאחר שהג'יפ נעלם המשפחה חזרה כיוון הודיעו להם מהמוקד שלא יקבלו אישור מעבר לאיבא (גם למדנו שבין סרה ובית איבא יש עוד כמה מחסומים)

דיברתי עם א ממשרד המח"ט שנתן לי סקירה משפטית על ההוראות במקום. הסביר לי להערתי על המעוכבים היושבים עם הפנים לקיר דבר הנראה "רע מאד" "נכון נראה רע מאד" אך ככה זה. אסור להם לראות איך החילים פועלים" ןהשב"כ בודק את התעודות. .מנוחה מדברת עם מוקד הפרט ואני הגעתי למשרדו של המח"ט, אך נאמר לי שאסור להם איסור חמור לדבר עם מחסום ווטש!!!

הזמן עבר והמשפחה מחכה, המעוכבים כורעים, עוד בכיות של נשים אסורות מעבר. כבר אחרי שלוש, והחייל על הגבעה אומר למיה שהוא היה משחרר את המעוכבים קודם, אבל בגללנו הוא מעניש אותם ועליהם לחכות.....התרחקנו והם שוחררו בערך ב 3.30. בינתיים ראינו שכן בודדים עוברים משכם לג'ית . פתאום נתנו למשפחה לחזור לביתם בדרך הקצרה. אספנו אותם במכונית שלנו עם החבילות(הבעל סרב והלך ברגל ).

פגשנו שני אנשי בצלם ואחד מרופאים שאמרו לנו שהמצב בבית איבא נורא. נמצאים כ-50 מעוכבים. כבר היה מאוחר ולא יכולנו להגיע למחסום השני. .סליחה על אורך הדוח, ונדמה לי שלא הצלחתי להעביר את הרגשת התסכול והכאב שחשנו כלנו לנוכח ההתנהגות השרירותית הן של החילים והן של צה"ל