ענאתא-שועפאט חיילים חדשים

התחלנו בענתה-שועפט מאחר שקיבלנו תלונות שאיננו מגיעות והמצב שם רע. אכן וכך היה, עם הגעתנו בסביבות 6:30 כבר היו יותר מ-20 מעוכבים.

הרוב אמרו שהם שם מ-6:00 או יותר מוקדם. כשחזרנו יותר מאוחר כבר היו כ-40 מעוכבים! חלק מהמעוכבים אמרו שעצרו אותם במורד הדרך, בצד המחסום "שלהם" ולא בצד הירושלמי, והביאו אותם למחסום כדי לבדוק את התעודות שלהם. אדם אחד אמר שהביאו אותו מחנות המכולת אליה הוא הולך כל יום כדי לקנות אוכל לחבריו לעבודה. אחרים אמרו שהם עוברים שם כל יום במשך חודשים בדרכם לעבודה בישראל ובדרך כלל לא עוצרים אותם.

הם אמרו, כמו שניחשנו, שזו קבוצת חיילים חדשה עם חוקים חדשים. רוב החיילים היו מנומסים אבל היו מוכנים רק להגיד לנו שהם בודקים תעודות זהות. חייל אחד היה די אגרסיבי והתעקש שנתרחק, למרות שלא התערבנו בעבודתם. הם לא התנגדו שנדבר עם המעוכבים.טילפנו לכל מספרי הטלפון בדף הקשר אבל אף אחד לא ענה ב-7:30 בבוקר. השארנו הודעות אבל לא חזרו אלינו.

המשכנו לקלנדיה. בקלנדיה היה שקט, מעט תחבורה שנעה בחופשיות. אחד החיילים הצביע על קצין המת"ק, איש צעיר עם עגיל באוזן שמדבר ערבית. תפקידו הוא "להחליק את הדברים". אף אחד לא פנה אלינו בבקשת עזרה.

היה כל כך שקט בקלנדיה שחזרנו לענתה – שם מצאנו בשעה 9:00 שרוב המעוכבים עדיין מחכים! אדם בשם ר. אמר לנו שהוא בעל חנות מכולת בדיר-אשרף, ליד שכם. הוא סיפר שמאחר ששכם סגורה לגמרי, אין להם לחם בכפר כבר שבוע! הוא סיפר שלעיתים קרובות יש לו בעיות להשיג מצרכים, לפעמים המצרכים מעוכבים לזמן כל כך ארוך שהם מתקלקלים לפני שהם מגיעים לחנות. בסוף קיבלנו תשובות מדליה בסה ונעמה, שתיהן הבטיחו לנסות לברר למה כל כך הרבה אנשים מעוכבים לזמן כל כך ארוך. כנראה שדליה אכן טילפנה, כי קצת אח"כ החיילים באו והבטיחו שהמעוכבים יקבלו את התעודות בקרוב, ואז התחילו להחזיר אותן. עד 9:30 רוב המעוכבים שוחררו, ואנחנו עזבנו.