בית פוריכּ, חווארה - שבת הכל הולך בעצלתיים

כללי: כל האזור תחת סגר הדוק בשבועיים האחרונים. הקסבה של שכם תחת עוצר. כמעט שלא קיים מעבר פלסטינים בשני המעברים. איש הצלב האדום שפגשנו במחסום מסר שיש מספיק מים ומזון לתושבים המכותרים, אבל צרכים אחרים מטופלים רק במקרים קיצוניים.

מחסום בית פוריכ: תשעה מעוכבים ושלוש מעוכבות. אין איש מלבדם במחסום. החיילים נחמדים אך לא מאפשרים. הם עמדו על כך שהמעוכבים ישבו שם ארבע שעות וייענשו על נסיונם לעקוף את המחסום. "האם ידענו ש 23 טרוריסטים באו מבית פוריכ ושעראפאת נולד שם?", די מהר חשנו כי עזיבתינו את המקום אולי תעזור לפלסטינים.
צייד אדם נרחב מתחולל באיזור. החיילים לא אהבו שקראנו לזה צייד צבאים.

מחסום חווארה: המחסום הדרומי לא היה מאויש. מעט אנשים בשני הצדדים. מעודדים אנשים הגרים בכפרים סביב שכם לעזוב את העיר, אך המעבר לרמאללה נמנע. כניסה לעיר מותרת רק במקרים הומניטריים וגם אלו מוגבלים. החיילים התנהגו באופן נאות אך המפקד היה עוין וגס רוח. בגלל מחסור בכוח אדם ובדיקות איטיות התקשרנו למת"ק. קצין הגיע די מהר והדברים התחילו לזוז בקצב יותר מהיר. יכולנו לעזור קצת רק במקרים מעטים. מפקד הגזרה הגיע פתאום. הוא היה ידידותי כלפי החיילים. חשבנו לעלות אליו ולדבר איתו. הוא ידע, כמובן, מי אנחנו, ונענה. ביקשנו ממנו מספרי טלפון הפועלים בשבת היכולים לעזור. נראה שזו הייתה בקשה מוגזמת. לעיתים נדירות אנו פוגשות קצינים בכירים בחווארה בשבת. כשכבר היינו בדרכנו למכונית פרצה מהומה. החיילים רצו לעבר שתי משאיות שהגיעו מכוון אלון מורה על כביש המתנחלים. כלום לא קרה, ושתי המשאיות הורשו להמשיך בדרכן. נהג המשאית איתו דיברנו, אמר שכבר שבוע וחצי הוא מנסה להעביר תרופות לתוך שכם ללא הצלחה. בהיעדר תקשורת בשבת, נתנו לו כרטיס מוקד וביקשנו ממנו לעדכן אותנו בתוצאות. החיילים עזבו את הבית בכפר חווארה שהוזכר לפני שבועיים.