א-ראם, ג'בע (ליל), ענאתא-שועפאט, קלנדיה- זכות קדימה למתנחלים

 זרם רצוף של מכוניות, אין מעוכבים. איש אחד מספר לנו על נהג משאית שרכבו וטרנזיט נוסף הסיעו אנשים ללא אישורים ורותקו ל-30 יום בכניסה למחנה. נתנו לו כרטיס של המוקד.

א-ראם מתנחל עצבני מגבעון צפצף כדי לעקוף את התור ומיד נתנו לו לעבור. רוב הולכי-הרגל הורשו לעבור כולל אישה זקנה ללא ניירות בכלל. מסמכים של אדם שאמר שהוא ממהר הועברו למשטרה הכחולה לבדיקה מהירה יותר. אישה צעירה עם תינוק הוחזרה – היא לא ניסתה להתווכח. החיילים לא ידעו מי אנחנו ונתנו להם את "המכתב לחיילים".

קלנדיה נראה שיש יותר מכוניות מושבתות בשדה התעופה. התנועה התקדמה בקצב סביר לשני הכיוונים. נהגי המוניות אמרו לנו שסודרה וג'בה פתוחים אבל בחיזמה יש מחסום מעצבן. הבטחנו לבדוק מאוחר יותר. השלולית (אגם) בצד הצפוני התייבשה. לאיש שהיה בדרכו לירדן (עם אישור יציאה ללא תאריך) לא נתנו לעבור וכיוונו אותו לעבור דרך סורדא. כשהיינו בתור בדרכנו חזרה, התחיל מתנדב מזדקן לצרוח עלינו שהכניסה לרמאללה אסורה על ישראלים, והציע שנמצא פעילויות צדקה קרובות יותר לבית. הרגיע אותו חייל שדיבר ערבית מצוינת והיה מאוד מנומס אלינו ואל הפלשתינים.

ג'בה שלוש שכבות של גדר תייל ובוץ עמוק הספיקו כדי לבלום את המעבר דרך המחצבה. מחסום מאולתר הוצב בצד המזרחי של הצומת. אוטובוס בדרכו לרמאללה עוכב וכל הנוסעים והמסמכים שלהם נבדקו. הנהג כעס מאוד. באותו הזמן המתנחלים נסעו בחופשיות בצד שמאל ליד הרכבים הפלשתינאים. קובי, מפקד המחסום, אמר לנו לזוז הצידה 50 מטר כדי לא להפריע לו. הוא סרב לדבר איתנו. תוך 15דקות האוטובוס שולח לדרכו והתור נגמר. לא היה מחסום פתע ליד חיזמה, רק המחסום הרגיל בכניסה לפיסגת זאב. חזרה לנקודת ההתחלה.

שועפאת/ענתה מצאנו כעשרה מעוכבים שטענו שהם מוחזקים ארבע שעות. (זו קצת הגזמה, חלפו רק שעתיים מאז שעזבנו). שלושה אנשי שב"כ חמושים לא רצו לדבר איתנו. אנשי המשטרה הכחולה אמרו לנו שהם שם כל בוקר בשעות 8:00 עד 10:00 כדי לשמור על העמדה. הגיע ג'יפ כדי לקחת את אחד המעוכבים לחקירה. לא אפשרו לנו לתת לו כרטיס של המוקד. השאר קיבלו את הניירות שלהם ונשלחו הביתה. אנשי המשטרה הכחולה היו עצבניים ואגרסיביים כלפינו, והאווירה הרבה יותר מתוחה מאשר מוקדם בבוקר.