ג'וברה (כפריאת) לא נותנים לאנשים לעבור

הגענו בסביבות 14:45. תחילה נדמה היה שצפויה משמרת שלווה, אך בהמשך הסתבר שזו הפכה למשמרת קשה ומתסכלת. 

לא ראינו סימן למדיניות חדשה "הומנית יותר" של הצבא. החיילים (סדירים) היו יהירים ועוינים כלפינו ובעיקר כלפי הפלסטינים, והחליטו "ללמד אותם לקח" , על העדר ניירות מתאימים, בקשות "טובה" פשוטות, אי ציות קל וכדומה.

במהלך משמרת של שעתיים ומחצה ,התקשרנו פעמיים למת"ק, שלא סייע , ככל הנראה. יתכן שהשיחה לאורי במינהל היא שסייעה, בסופו של דבר.

פירוט: עמדת החיילים במחסום שיקפה,ככל הנראה, את עמדת מפקדם , סרן רועי. הוא הופיע זמן קצר אחר בואנו למקום , כאשר קבוצה של 15 נשים פלשתיניות ו 5 גברים צעירים הגיעו למחסום ג'ברה בדרכם הביתה מעבודתם בחקלאות בקלנסאווה ובטייבה. מאחר ולא היו להם אישורי עבודה בישראל, נלקחו מהם תעודות הזהות, והם הצטוו על-ידי החיילים להמתין לצד הדרך זמן רב ללא הסבר וללא תכלית.

המפקד סרב להסביר לנו מדוע האנשים מעוכבים, ומתי יוכלו ללכת. הוא נמק את סירובו לשתף עמנו פעולה בכך שלטענתו "אתמול ראיתי באתר שלכם באנגלית שמות של חיילים שלי ושעות חילופי משמרות ,ובכך אתם מסכנים אותם". רועי לא הרשה לאזרח ערבי מישראל להעביר כסף , שכר עבודה לעובד פלשתינאי שהגיע מכיוון טול כארם שוב מתוך נימוק "חינוכי"- "הם יודעים שצריך להעביר כסף דרך מחסום ארתאח".

למפקד היה "עזר כנגד" אזרחי, עובד על אחד הכלים הכבדים ההופכים את האדמה במקום. הוא התנגד לשהותנו במקום, וכמיטב יכולתו נסה לסלק אותנו באמצעות איומים, צעקות ודרישה מהחיילים שיעיפו אותנו. היכונו להופעה חוזרת של האיש. מומלץ לא לענות לו. להתעלם ממנו.במשך כ

ל שהותנו במשמרת נמשכו מאמצנו לשחרר את הפועלות והפועלים לבתיהם. קאמיל היה מאוד סימפטי ומבטיח בשתי שיחות הטלפון אליו,אך לא נראה שסייע במשהו. [הערת המתרגמת(הוסבר שסיבת העיכוב במחסום הוא המתנה לשוטרים שאמורים לחקור את הפועלים/ות בכוונה לתפוס את המעסיק הישראלי שלהם,אך שום שוטר לא הופיע)] .

מתוסכלות מחוסר יכולתנו לסייע, נסענו לג'בארה וקנינו קוקה-קולה ל"מעוכבים". ב 16:30 התקשרתי לטלי (הקמב"צית). אורי, ראש המינהל האזרחי ענה לטלפון. הוא נחש מיד שהשיחה היא מנשות המחסום-ווטש,וספר שנפגש בבקר עם נציגות שלנו מירושלים.

לאחר הרצאה קצרה על הפרות החוק של הפלשתינאים, הוא הבטיח לעזור. בשעה 16:45 שוחררו הנשים הפלשתינאיות, אולם מפקד המחסום לא מצא את תעודת הזהות של אחת מהן. היא נשארה במקום חסרת אונים, לא מוכנה ללכת ללא תעודה. בינתיים החשיך ונעשה קר. לאחר חצי שעה של ניסיונות שווא לחפש את התעודה האבודה, הצענו למפקד המחסום לרשום לה פתק בכתב-יד במקום תעודת הזהות. הוא עשה כן, ואמר לאישה לחזור מחר למחסום, אולי התעודה תימצא.

בשעה 17:15 החיילים אשרו לפועלים הגברים הצעירים ללכת. לרוע המזל, אחד הבחורים לא היה נוכח במקום ברגע החזרת תעודות הזהות, כיוון שהלך לבדוק משהו עם נהג המונית לשכם. כשחזר, נענש על כך שהלך ללא רשות. בטון סדיסטי ואדנותי החייל במחסום ציווה עליו לחזור ולהמתין בצד לזמן לא מוגבל. בשעה 17:30 המפקד אמר לנו, שהאדם ישוחרר ברגע שאנחנו נעזוב את המקום. עזבנו את המחסום מהר ככל האפשר.[הערת המתרגמת(ממבט לאחור- דומה שהמפקד עמד בהבטחתו)]. כתבה באנגלית -אילנה. תרגמה לעברית- אלה.