חברון, תרקומיא

לפי תיאום מוקדם - נפגשנו בשעה 05.00 במעבר תרקומיא עם אוטובוס של חניכי המכינה הקדם-צבאית "לכיש" (בית גוברין). ענת שפיר מובילה אותם ליום סיור שמתחיל כאן ואח"כ ייסעו צפונה לחבלה.

הלכנו קודם לצפות על הפועלים שמגיעים ונכנסים בריצה בין הגדרות, למכלאות שבצד הפלסטיני. לדבריהם - היום המצב טוב יחסית. אין לחץ במיוחד. הנערים/נערות מהמכינה צופים, מתענינים, מקשיבים להסבר של ענת על מה שקורה כאן, וגם לדבריו של אחד הפועלים דובר עברית. שמספר שימי ראשון בשבוע קשים במיוחד, וכשיש לחץ יש צפיפות עד כדי פגיעה פיזית באנשים, עד כדי צורך בפינוי וטיפול. ענת מוסיפה מניסיונה על תופעות קשות כאלה גם במעברים אחרים. מספרת מי הם העוברים ולאן פניהם (הבנאים ופועלי החקלאות של ישראל).

בהמשך עברנו לצד הישראלי, ליציאה מהמכלאות. שם עולים הפועלים על ההסעות שמחכות להם. הנוער שוב מתענין, משוחח עם 

אנשים, כמה בנות שואלות את אחד הפועלים אם לדעתו המחסומים נחוצים, ומתקשה להבין את ההסבר שלי על ההבדל בין מעבר למחסום, ומה יהיה על הבטחון...  הזמן שלהם מאד מוגבל, והם נקראים לחזור לאוטובוס לפני שהצלחנו להבהיר להם יותר דברים.

ענת ודאי המשיכה בזה בנסיעה ולאורך הסיור כולו.

אנחנו המשכנו לסיור-שחר בקרית ארבע וחברון, והמסקנה : בשעה מוקדמת כזו אין מה לחפש שם. הכל הכל סגור, כמעט אין נפש חיה.היום יצאו התלמידים לחופשה בת שבועיים. ברחובות רק חיילינו עומדים פה ושם על המשמר (לא ינום ולא יישן שומר "ישראל".) 

במכולת של תרקומיא מצאנו את ידידנו והצטיידנו בלבנה וקפה.