סיור בגדה : עזון, כפר סיר (صير)

יציאה: 7:15.

על כביש 55 מאות רכבים מכיוון מזרח מערבה, בשיירה אינסופית פקוקה.

כביש 444 לכיוון עזון. בכניסה לעזון: ג'יפ צבא.  פלסטיני שעומד עם רכבו במרחק מה מהג'יפ מסתכל עלינו עם סימן שאלה בעיניים. שאלנו אם יש בעיה. אמר שהכל בסדר ואת מי אנחנו מחפשות. לפי הדגל פירש שאנחנו אלה מהמחסומים. חוואג'ס?

דרך הכביש שיורד מתחת לכביש 55 צפונה, פנינו בסופו של דבר לכפר הקטן צ(ס)יר ועמדנו לרגע ברחוב הראשי. מתוך בית הספר הציצו אלינו מורה ומנהל והזמינו שנכנס לקפה.

מאחר וזהו לנו היום הראשון לסיור בשטחים לאחר מספר שנים בהן עסקנו בעניינים אחרים, נענינו בשמחה להזמנה ונכנסנו למשרד המנהל.

כפר סיר הוא כפר קטן, בן כמאה שנה. הוקם על ידי אנשים מחג'ה שליד קדום. 5 אנשים עזבו את כפרם והחליטו לשבת במקום חדש. הם קנו את האדמות וכיום יש שם 5 חמולות, של כל אחד מהם. כך סיפר לנו המורה לאנגלית. הוא כינה את החמולה "שבט", למעשה כמו הבדואים.

הכפר מונה כ500 איש. נמצא מזרחה לג'יוס כך אין שום התנחלות בקרבתם, ולכן אין צבא שיוצא ובא ואין מתנחלים שמאיימים על הקיום. לטענת המנהל אנחנו הישראלים הראשונים שנכנסנו למשרדו או לכפר בכלל. (טוב, הוא חדש, הגיע השנה מהכפר הסמוך). וכך יש בכפר בית ספר קטן מעורב לבנים ובנות עם מעט תלמידים בכל כיתה. מאד מסודר, נקי ונעים. תלמידים מחייכים ומורות נעימות.

בלי לדעת מי אנחנו שאלו אם נוכל לעזור להם להביא את הילדים לים, ואם יוכלו לעשות  טיול לירושלים.

אנחנו ענייננו אותם בקורסי עברית/אנגלית וכו' ונראה שהם שמחו לאפשרות.יש בכפר מועצת נשים ואולי אפילו מועדון.

רוב האנשים משכילים. הילדים לומדים באוניברסיטה ואחר כך ממשיכים לאמירויות, להתפרנס. חלק מבתי הכפר נבנו על ידי אותם אנשים שחזרו או נמצאים במקומות שונים בחו"ל.

כ-30 מאנשי הכפר עובדים בישראל.

המנהל התקשר למחלקת החינוך בקלקיליה להודיע שיש אצלו אורחות מישראל, וגם הזמין מורה לאנגלית ומורה למקצועות שונים להצטרף אלינו לשיחה.

חזרנו דרך עזון, נפגשנו עם זהרן, ניסינו לקדם את ענייניו, ולהציע הצעות חדשות.

נשמח לקבל הצעות נוספות לסיור משמעותי.