א-ראם, חיזמה, קלנדיה

בוקר רגיל בקלנדיה

הגענו ב-5:25 לערך. החניה עדיין חסומה. כשאנו מתקרבות רגלית למחסום שמחנו לגלות שאין תורים היוצאים אל מגרש החניה. בפנים ראינו שהעבירו הרבה אנשים את הקרוסלות שבקצה המכלאות, אך כעת יש תורים ארוכים מאוד לפני עמדות הבידוק. כשהגענו לכאורה פעלו כל 5 העמדות, אך בפועל לקח עוד כמה דקות עד שזה אכן היה המצב בפועל. ובינתיים התורים בפנים לא התקדמו כמעט, ואלה שבחוץ שוב התארכו.

פגשנו את ח', אותו לא ראינו מזמן. מתברר שנפצע בתאונת עבודה. הוא מראה לנו את ידו הפצועה. אחת האצבעות נפוחה מאוד. הוא מראה לנו תמונות בטלפון הנייד של האצבע הפצועה עם תפרים. מספר שקבל סיוע מחברתנו חנה בר"ג, שדאגה שיקבל טיפול רפואי בקופת חולים הסמוכה למקום עבודתו. מספר גם על לקוחה במקום עבודתו שסייעה לו להגיע לבית חולים לטיפול, ואחרת שעובדת בביטוח לאומי שסייעה לו בקבלת דמי הביטוח. כשהביא לה את התלושים התברר שרק חלק מהכנסתו מדווחת, ולכן הפיצוי שקיבל היה קטן יחסית לשכרו. מנגד סיפר לנו על כך שאנשים מסויימים, שמכירים אותו שנים, שינו דעתם באחת כאשר התברר להם שהוא פלסטיני מהשטחים.

בינתיים התקדמו התורים בעמדות הבידוק, אך מתחת לסככה גלשו התורים אל מגרש החניה. קצב ההתקדמות היה איטי ולרגע התעוררה מריבה על התור, אשר לא היה חסר הרבה שתגלוש לאלימות פיסית.

רק ב-6:15 הגיע הנגד לפתוח את השער ההומניטרי שרבים חיכו לפניו. חלקם כבר התייאשו והלכו לתור הרגיל. ב-6:35 נרגע הכל והתור היה במכלאות בלבד. אחד המאבטחים פונה אלינו ושואל אם אנו ממחסום וואטש או מזכויות אדם כחול לבן, ומה ההבדל בין השניים. הסברנו. כמו כן ציינו שלאחרונה לא פגשנו באנשי זכויות אדם כחול לבן. גם הוא לא ראה אותם מזמן.

נשארנו כמעט עד 7:00, כי היינו צריכות לפגוש אדם שצריך לשלם על עתירה לבימ"ש נגד המניעה שלו. בינתיים שוחחנו עם איימן, מוכר הקפה, שסיפר שטרם החל לעבוד באולם השמחות ברעננה.

גם הפעם נסענו דרך א-רם וחיזמה, ונכנסנו לירושלים דרך פסגת זאב. מתחת מגדל השמירה באזור א-רם יש חיילים, שנראה שזה עתה החלו להעמיד מחסום מאולתר. בינתיים לא עצרו אף אחד והתנועה נמשכה ללא עיכובים.