ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יעבד-דותן

טורה (שקד) 07.15

אחרנו להגיע. גם החיילים. היום הם מתנהלים על כל ציודם במעלה הכביש מהמחנה שבצומת המוביל לשקד, חיננית ושח"ק. לוקח להם זמן עד שמתארגנים בפנים. הפועלים הראשונים מצד הגדה יוצאים אחד אחד  החל מ - 07.30.

כמובן שמאחרים לעבודה, כמובן שמפסידים כסף, אבל מה ולמי זה חשוב? לנו לפחות לא מורידים משכרנו ולא מהתסכול שלנו.

הילדים אינם מגיעים היום. אין לימודים בגדה מפאת מזג האויר.

בחור פלסטיני צעיר, בן 22 רוצה לספר: לפני כמה ימים הוא קנה בברטעה תנור קטן, ובטורה לא אפשרו לו להעבירו לביתו שבגדה. כשניסה להתווכח החיילת צילמה אותו, ואמרה שהוא עלול לאבד את האישור שלו. לא אכפת לו מהתנור, אותו השאיר אצל חבר בכפר הקרוב, אבל מאד פגע בו שהחיילת צילמה אותו. זו, לדבריו פגיעה בפרטיותו ובזכויות האדם שלו. היה קצת תמוה שאדם צעיר, שכל חייו עד עתה עברו עליו תחת הכיבוש, שאינו מצטיין בשמירה על פרטיותם ואנושיותם של נכבשיו, כל כך נפגע מהפגיעה הכל כך לא חומרית הזאת. האם מישהי יודעת אם מותר לחיילים לצלם פלסטינים שעוברים במחסום עם אישור? מה הסיבה החוקית - אם יש כזאת - לאיסור להעביר תנור חימום קטן בימי הקור והסופה האלה?  הבטחתי להחזיר לו תשובה, אם מישהי תוכל לתתה לי.

וכל השאר, כרגיל: נכנסים נבדקים ויוצאים לעבודה. גם לפלסטינים וגם לישראלים וגם לחיילים קר מאוד.

יעבד (דותן) 07.50

הצמחים ליד הכביש מכוסים כפור, אבל כאן, בעמק, פחות קר. ה -D9 לא יצא לפלס שלג בשום מקום. ניגשנו אל הבטונדות. סגן משנה צעיר יצא לקראתנו. המחסום כמעט שומם. כמה מכוניות כולל משאית האשפה הגדולה עוברות לגדה בלי בדיקה. החייל אומר שהיות ומספר הרישוי ישראלי, עליו לבדוק אם הנהג ישראלי או פלסטיני (שכן המכונית עומדת לעבור לשטח A). אנחנו יודעות שזה סידור קבוע.

אח"כ אנחנו משוחחים מעט. הקצין אינו מזהה אותנו, ואנחנו תמיד שמחות לספר על עצמנו ועל הפעילות שלנו. הוא יודע שלא אוהבים אותנו. האם הוא יודע שהוא נמצא בשטח כבוש? לא. הוא שומר כאן על בטחון ישראל, הפלסטינים עושים צרות, וצריך לטפל בהם. הוא בוגר חינוך דתי, אם כי ללא כיפה. אנחנו מזכירות לו את המסופר בחומש על בני ישראל במצרים "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". הוא מתעלם. אני רק ממלא פקודות. וכמו תמיד, האמירה הזאת מקפיצה אותנו, ואנחנו שואלות אם הוא למד היסטוריה, ומזכירות לו מי התבטא כך, ואומרות לו שליהודים אסור להגיד את המשפט הזה. הוא מתרגז והולך מאותנו. אילו היה נשאר, היינו אולי אומרות לו שהוא קצין, מפקד, ואמור להיות מי שחושב על מה שהוא עושה, להיות מנהיג, ולא להסתתר אחרי פקודות. אבל כבר לא היה עם מי לדבר. קיפלנו זנב ונסענו.

ברטעה (ריחן) 08.25

חלפנו על פני כחמש משאיות שהמתינו לבדיקה. המגרש התחתון מלא ולא נכנסנו. ראינו אנשים עולים בשרוול בקצב טוב. חנינו למעלה וירדנו לפתח השרוול לשאול על המצב בפנים. אחד אומר שלקח לו חצי שעה לעבור, שני אומר ש"בסדר, רק עשר דקות". המוניות ממתינות לעובדים בכפר ברטעה, ואחד הנהגים מתפקד כסדרן.

אדם שאנחנו מכירות מעאנין עולה בשרוול. לקחנו אותו לאום ריחן, שם הוא עובד היום. מספר שבעאנין ירד שלג. ידענו שגם באום אל פאחם, וזה ממש מעבר לגדר. אבל חמדאללה, יש בבית הכל, יש חשמל, מישראל, מקיסריה, יש חימום והכל בסדר. יש לו רשיון לעבור גם בברטעה וגם בג'למה וגם לעבוד בישראל. הכל טוב.

נו, אז טוף.