סיור בכפרים: סוסיא, אום אל חיר, חאשם אל דארג', דרום הר חברון, יום ה' 17.6.10, בוקר

משתתפים מקבוצת הכפרים: אהוד, אראלה, אופיר, זיוה ותימור

סיור של נשות הקבוצה הדרומית עם קבוצת הכפרים

אחרי שנפגשנו בצומת שוקת נסענו ביחד לסוסיא.

סוסיא
מיד כשהגענו לכפר התפעלנו משבשבת הרוח הקטנה שמסתובבת ומייצרת חשמל. הבנו שזאת יוזמה שאנשי קבוצת הכפרים עזרו להקים, בנוסף למתקן ביוגז ושתי חממות בסוסיא שלא הספקנו לראות היום.
פגשנו גם את הז'ר, פסיכולוגית מארגון בשם Palestinian Medical Relief Society שבאה לסוסיא פעם בשבוע לעבוד עם הילדים והנשים. בהמשך שהותנו בכפר ראינו את הז'ר מפעילה את הילדים ועוד עובדות מאותה אגודה יושבות עם כמה נשים.
התכנסנו באוהל גדול שמשמש את הכפר לפעילויות תרבות וחינוך.  האוהל הוקם ביוזמת דוד, מתנדב מקבוצת הכפרים שלא הגיע היום. 
באוהל דיברנו על מטרות וסדר היום לסיורנו. 
לאה אמרה שהיא רואה את מטרת סיורנו כ'מחסום ווטש' דרום לראות ולהבין את עבודת 'קבוצת הכפרים', כדי לראות איך ואם נוכל להשתלב בעבודתם הן כארגון והן כיחידות. יהודית הסבירה שחלק מאיתנו רוצות לעשות יותר מאשר לצאת למחסומים, כיוון שמצב המחסומים באיזור חברון השתפר בשנים האחרונות. מירה ציינה שלא כולנו מסכימות לגבי שילוב 'מחסום ווטש' עם עבודת 'קבוצת הכפרים', ושבאנו בעיקר ללמוד.
אראלה מ'קבוצת הכפרים' אמרה שמבחינתם הם רוצים גם להראות ולהסביר את שיטת עבודתם, ובמיוחד להראות לנו כמה מקומות ויוזמות שבהם היו רוצים להשקיע יותר זמן ואנרגיה, בתקווה שאולי נוכל לעזור בנקודות האלו - מפני שהם אינם יכולים. אראלה ואהוד ציינו את סוסיא, חשם אל-דרג' ואום אל-חיר כמקומות שלדעתם אפשר לעזור בהם, וגם שהגישה אליהם לא מחייבת רכב שטח. הם גם ציינו את אבו קבייטה, שממוקם מעבר למעבר יתיר (בצד ה"ישראלי") כמקום שצריך עזרה, בשל התנכלויות של מתנחלים וקשיים לעבור את המחסום בדרך לביה"ס ולעבודה. למרות הכוונות הטובות לא הצלחנו להגיע לשם בסיור הזה.
אראלה הסבירה קצת על הגישה של קבוצת הכפרים: הם עובדים עם קשרים אישיים ועושים עבודת עומק, עבודה של "ריצה למרחקים". האוריינטציה שלהם זה לחזק את המחזקים בכפרים ולהעצים את הפרט, ואיפה שהפוליטיקה יוצרת הפרדה בינינו לבינם - להתנגד למגמה וכן להיפגש ולעבוד יחד. עבודה של שנים זורעת זרעים וזה מתפתח.
לאה ציינה שהיא לא רואה את עצמה או את מחסום ווטש פועלת בשיטה ארוכת הטווח של קבוצת הכפרים, אלא לפרויקט  מסוים קצר מועד. 
אראלה אמרה שמה שיחזק את העבודה שלהם זה אנשים שיתרמו משהו מוגדר. למשל בסוסיא, הם היו רוצים להביא מתנדבים מהארץ ומחו"ל למרכז התרבות שאנחנו נמצאים בו, שיעבירו בו סדנאות ושיעורים לילדי ואנשי הכפר, קייטנות קיץ והעשרה ותמיכה בסטודנטים ובנשים צעירות.
הערה אחרונה וחשובה היא שהבנו שממש זקוקים לדוברי ערבית כדי לעבוד בכפרים אלו, שרוב התושבים בהם לא מדברים עברית או אנגלית. מה שכן, שהייה בכפרים כן תכריח כל מתנדב ללמוד ערבית כדי לתקשר, כפי שהעידו כמה ממתנדבי קבוצת הכפרים. 

אום אל-חיר
נסענו דרך אום אל-חיר, שנמצאת סמוך להתנחלות כרמל, בדרכנו לחשם אל-דרג'. פתאום ראינו שנגמ"ש צבאי וטנדר לא מסומן חוסמים את הדרך ליד באגר (דחפור) פלסטיני, וקבוצה של חיילים (4 מג"בניקים, 3 חיילים בחאקי, ונהג לבוש אזרחי) ופלסיטינים עומדים על הכביש. מייד יצאנו לפעולה כנציגות 'מחסום ווטש', יצאנו מהרכב וניגשנו לראות מה קורה. החיילים עצרו את העבודה של הבאגר, שהיה עסוק בחפירת תעלה לצינור מים תת קרקעי מחלק אחד של הכפר לחלק אחר. לעבודה יש אישור מהמנהל האזרחי, אבל משום מה החיילים דרשו לעכב אותה. כדקה אחרי שדיברנו איתם, פתאום החיילים החליטו שהם כבר לא נחוצים, ונסעו משם. הפועלים הפלסיטינים אמרו שהם מעכבים אותם כבר שעה.

לאחר ביקור בחשם אל דרג' חזרנו לאום אל-חיר, לבתים שנמצאים ממש סמוך להתנחלות כרמל. אנשי הכפר סובלים מהמתנחלים, שזורקים אבנים ואפילו יורים על תושבים שמעיזים להתקרב לשכונה החדשה. בתי הכפר הדלים מאוימים בצו הריסה, בעוד שווילות פאר נבנות במרץ בכרמל (הקפאת בנייה??!). ישבנו בביתה של אום-יאסר שבנוי מאבנים, וראינו את הרקמה שלה. אראלה וקבוצת הכפרים חשבו לנסות ולשווק את הרקמה היפה של אום-יאסר ועוד שתי נשים מאום אל-חיר, אבל כדי לעשות זאת הם גם צריכים מתאמת מקומית, וגם מתנדבת חיצונית שתפתח את היוזמה הזאת, מה שעוד אין היום.  לתושבים כאן אין כמעט אמצעי פרנסה, והם חיים בעיקר מעדרי הצאן. אם יצליחו להעצים את הנשים הרוקמות זה גם יתרום פרנסה חיונית למשפחות וגם יחזק את הנשים.
אחרי ביקור קצר בביתו של עיד, בשל החום הכבד והשעה המאוחרת, החלטנו לסיים את הסיור שלנו, ונפרדנו מעיד ומשפחתו ומאנשי קבוצת הכפרים.

חשם אל-דרג'
אחרי דרך ארוכה ומשובשת, בין גבעות שוממות, הגענו לגן הילדים של הודא. הודא, בתו של שייח מאום אל-חיר, הקימה את הגן לפני 4 שנים, במבנה קטן מבטון ללא מים זורמים או חשמל, עם תקציב שהשיגה בעזרת שירותי בריאות הנפש בחברון. לגן מגיעים בין 15 ל- 30 ילדים, בגלאי 4-5.5, שבאים לגן בין 8-11:30 כל יום, בחינם. הודא עצמה מקבלת משכורת של 500 ש"ח בחודש. הודא נתקלת בהרבה קשיים בקרב הקהילה, היעדר עזרה וכבוד. ילדים גדולים יותר (שאינם ילדי הגן) ניפצו חלונות והרסו את מתקני המשחקים הדלים בחצר. המוכתר לא מוכן לעזור ואומר משהו כמו kids will be kids.  היא צריכה לעבוד קשה כדי לשכנע אימהות לשלוח את ילדיהם לגן. כשנפרדנו הודא הודתה לנו מאוד על הביקור, והסבירה שביקור כזה עוזר לה המון, כשאנשי הכפר רואים שיש לה תמיכה חיצונית.  אראלה ואהוד רואים בהודא אישה אמיצה ביותר שצריכה הרבה תמיכה - מקצועית, כספית ומורלית - אך הם לא מספיקים להגיע אליה לעתים קרובות. הם כן הצליחו לגייס כספים באמצאות המכתבים שלהם, והודא קנתה את לגן לוח, חיבור לגז, ועוד צעצועים לילדים.
ליד הגן ממוקם הבית ספר המקומי, שלפי אהוד התנאים בו איומים.  USAID אישרה תקציב להרחבת ביה"ס, אבל המינהל האזרחי לא מאשר את ההרחבה כבר שנים.