תרקומיא, יום א' 9.6.13, בוקר

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
רוני פרלמן וחנה בר"ג (מדווחת) אורחים: עמירה הס ואמיל (צלם)
Jun-9-2013
|
Morning

סיוט מתמשך
הגענו למחסום בית לחם בצידו הפלסטיני בשעה 03:00. התור כבר היה ארוך ביותר – רבים סיפרו כי הם מגיעים כבר בשעה 02:00 בכדי "להיות בטוחים שלא נאחר לעבודה". אפילו התור שמחוץ למחסום כבר היה ארוך, וחצי שעה אחר כך הוא כבר הזדחל עד מעבר למגרש החניה שבצד זה של המחסום. כבר ביום ראשון הפועלים מותשים – והשבוע רק התחיל. מספרים שיוצאים מהבית מעט אחרי חצות, ושבים הביתה (אלה שאינם רשאים להשאר בלילה בישראל – וזה רוב הפועלים) בסביבות שש בערב. אין זמן לבלות עם המשפחה ובודאי שאין זמן לשינה מספקת. אחד הפועלים סיפר כי המעסיק שלו שוקל להחליף את העובדים הפלסטינים בפועלים תאילנדים "כי אנחנו תמיד עייפים".

 

פועלים רבים חושבים כי פתיחת המחסום במוצאי שבת לאלה הרשאים ללון בישראל תקל מאוד על המעבר ביום ראשון.

 

רבים סיפרו לנו על החדר הקטן, אשר מידותיו משתנות לפי הדובר אך בכל הדיווחים החדר קטן מלהכיל את מספר האנשים שדוחסים לתוכו. מדובר בחדר המתנה לקראת בדיקה גופנית שמתבצעת בחדר אחר. רבים הדגישו שוב ושוב עד כמה משפילה הבדיקה הגופנית, וכי יש כאלה הנדרשים להתפשט עד לתחתונים. למדנו כי הנבדקים בצילום נאלצים לחזור פעמים אחדות על תהליך הצילום,  כנראה בגלל תקלות במכונה ולא כל מעבר אכן מבצע את הבדיקה. סביר להניח  כי ניתן לדאוג לתקינות המכשיר ולמנוע את ההשפלה הנוספת הזו. שמענו גם כי היציאה לאחר הבידוק הגופני נעשית בקבוצות – כל מי שנכנס יחד יוצא גם ביחד – עוד עיכוב מיותר. מדווחי הפועלים הבנו כי העיכוב הממוצע לאלה שעוברים בידוק גופני הוא כשעה.

 

פגשנו פועל שנידרש היום לבידוק הגופני, חבריו למקום העבודה חיכו בהסעה אך כשהתברר כי בגללו יאחרו לעבודה עזבו בדרכם לכפר סבא.

 

שמענו שוב שפועלים נפצעים במעבר בגלל הדוחק הרב, כנראהנ שזה עניין יום יומי. הטענה המגוחכת כאילו הפועלים באים למחסום חולים, ודווקא שם הם מתמוטטים אינה ראויה אפילו להתייחסות. עוד אחד "מסיפורי האחים גרים" של הכיבוש!

 

פועלים אחדים ציינו כי בדיקת הכרטיס המגנטי בעייתית וכי גם שם יש לעיתים עיכוב. או שהכרטיס משתפשף או שהמכונה "מתעיפת".

 

בעיה נוספת ורצינית מאוד מעבר של המיניבוסים הבאים לאסוף את הפועלים לעבודה. רוב הנהגים, אם לא כולם, הם ערבים ישראלים ולכן בודקים אותם יסודית כמובן גם בעזרת כלבים. לדברי הנהגים הבדיקה הזו מעכבת אותם מאוד וכצפוי גורמת לפועלים לאחר לעבודה.

אנחנו עברנו לצדש הישראלי כמובן ללא כל בדיקה פרט להחלפת ברכת בוקר טוב (המבטא....המבטא...). מגרש החניה מלא מפה לפה – רק עוד שעה ויותר יבואו המעסיקים לאסוף אותם. בכל פינה שוכבים אנשים על המדרכות ומנסים לתפוס עוד כמה דקות שינה. אזור גדול תפוס ע"י המתפללים. אין כמובן שום סידורים נאותים להמתנה או לתפילה –  המילה  ב ו ש ה אינה מתארת את מה שראינו והרגשנו!!!

 

סילביה היא "ספינת הדגל" שלנו. פגשנו מנועי שב"כ לשעבר, ורבים שמחפשים דרך לעזור לבני משפחה מנועים – וכולם כולם שואלים על סילביה. הפצנו את מספר הטלפון שלה.

 

חברת האבטחה שמתפעלת את המחסום היא "שלג לבן". תקראו מה נאמר עליה באינטרנוט!!!

 

היום התקיים "ביקור ממלכתי" במחסום. תא"ל קמיל אבו רוקון ראש מנהלת המעברים, היה שם כנראה כבר עם פתיחת המחסום. היות ולא עברנו דרך המחסום לא פגשנו בו. לא יכולנו להחליט מה גרם לבואו? התלונות שלנו או ביקורו של המיועד למנכ"ל משרד הביטחון. אולי גם הוא ראה במו עיניו מה שאנחנו ראינו – אבל כידוע "מה שרואים מפה לא רואים משם".

 

עזבנו בשעה 06:30 כאשר רוב הפועלים כבר עברו. אנשים אמרו "שהיום היה טוב" כאילו בגלל הנוכחות שלנו. אנחנו מניחות כי הביקור של ראש המנהלת זרז את התהליך. פועלים דיברו להפתעתנו "בגעגועים" לימים שהמעבר נוהל בידי הצבא. הנחנו כי שיקולים כלכליים של רווח והפסד הנעשים ע"י חברת "שלג לבן" הם חלק מהבעיה..