Haris, Huwwara, Wed 14.11.12, Morning

Place: 
Observers: 
Observers: Tamar S., Aliyah S. reporting
Nov-14-2012
|
Morning

 

 

 

 

 

8:40 am: We entered the Palestinian territories through the Shomron crossing.

We drove past Azzun Atma and saw that there were no workers at the checkpoint and all was quiet. 

         We entered Haris where we heard that there had been house demolitions the previous day. At the entrance to the village there were 2 military jeeps and several soldiers just standing around. We spoke to some local men there at the entrance. They said that there would

be a demonstration at the meeting house in the village in protest of the demolitions. We drove to the site of the demolitions and got out of the car to photograph the destruction. A young man and a woman immediately came to us - a mother and her son. We were soon joined by others in their family. The woman, K., spoke enough English so that we could converse. She explained to whom all the houses in the vicinity belong - to her, to her uncle, to her brother, etc. A whole group of houses all belonging to the same extended family. The demolished houses were 2 additions to a main house that was still standing. The additions had been built to accommodate family members and their children. Now 12 persons were sharing one house. As she said, the children don’t sleep at night they are so afraid the soldiers will come back. Another destroyed house belonged to her uncle. Two more houses in the village are threatened with demolition.

K. said that 1000 soldiers had been in the village during the action and she pointed out the large rocks that the soldiers had pushed into the paths leading to the compound of houses so that no other villagers could come to their help. And we saw the olive trees near the houses which had branches broken off or even broken in half by the bulldozers. K.'s son, a student of education, atuncovered a huge pile of empty tear gas canisters that had been fired at the family while the bulldozers were working. Another son had been wounded by a bullet fired by the soldiers and had spent four hours in the hospital. We parted with K. and her family with wishes for meeting again soon in peace.

 

We drove through several more villages on our way to Huwwara. In 'Einabus we noticed a new 6 storied apartment building on one of the hillsides away from the center; it looked very Israeli and could have been in Tel Aviv. Nadim told us that local contractors are beginning to build apartment buildings for young couples. We certainly hope they are not demolished.

 

As we came into Huwwara we saw 6 military jeeps and soldiers at the Yitzhar-Huwwara junction. By the school a large group of women and children (mainly) were gathering. Then we saw a minibus from Burin arriving with young people. The windows were open and they were waving Palestinian flags out of every window. They joined the gathering by the school. We drove to the checkpoint and saw it was empty; cars were passing freely in both directions.

 

In Huwwara, as we ate falafel, we heard that the demonstrations were to protest the Israeli government’s decision for a large increase of building in the settlements in the West Bank. We noticed a caricature in the Palestinian newspaper on the table by us. There were no words in the picture of an old, bent over, weak looking Palestinian holding himself up with a walker. The handle of the walker was U, the legs of the walker were N. It was a sad comment on the Palestinian situation.

 

We left at 11:00 by the Shomron crossing.

 

 

 

 

תמר ס. מתרגמת

 

 

8:40 נכנסנו לגדה המערבית דרך שער שומרון, עברנו בעזון עתמה לא היו פועלים במחסום.

נכנסנו לחארס לראות את הבתים שנהרסו. בכניסה לכפר היו שני גי'פים צבאיים וחיילים אחדים עמדו על ידם. דיברנו עם אנשים מתושבי המקום בכניסה לכפר שסיפרו לנו שמתוכננת אספת מחאה נגד הריסת הבתים במועדון הכפר.

 ירדנו לראות ולצלם את הבתים ההרוסים. איש צעיר ואמא שלו מיהרו אלינו. ובמהרה התאספו עוד נשים עם ילדים. האם דיברה אנגלית טובה. היא הסבירה שהבתים בסביבה שייכים למשפחתה, לדוד שלה, לאחיה ולמשפחה המורחבת. הבתים שנהרסו היו שתי תוספות לבית הראשי שעדיין עומד. התוספות נבנו ע"מ לאפשר מגורים לבני המשפחה וילדיהם. עכשיו 12 נפשות מצטופפות בבית אחד.

היא סיפרה שהילדים לא ישנים בלילות מפחד שהחיילים יחזרו. בית אחר שנהרס שייך לדוד שלה על וכן על שני בתים נוספים בכפר מאיים צו הריסה.  ח. סיפרה שבזמן ההריסה היו בכפר אלף חיילים. היא הצביעה על סלעים גדולים שהחיילים דחפו אל הכניסה לאזור הבתים  שלהם כדי למנוע מאנשי הכפר לבוא ולעזור למשפחה. ראינו בחצר סביב הבית עצי זיתים שהבולדוזרים שברו.

הבן של ח., סטודנט לחינוך, חשף בפנינו ערמה גדולה של מכלי גז מדמיע ריקים שנורו אל המשפחה בזמן שהבולדוזרים עסקו בהריסה. בן אחר נפגע מכדור של חייל ובילה ארבע שעות בבית חולים. נפרדנו מח. וממשפחתה בתקווה להיפגש שוב בהקדם ובשלום.

נסענו דרך כפרים נוספים בדרך לחווארה. בעינבוס ראינו בניין בין שש קומות בנוי בשולי הגבעה הרחק ממרכז הכפר. הבניין נראה כמו בניין ישראלי בתל אביב. נדים הסביר לנו שקבלנים מתחילים לבנות בנייני דירות לזוגות צעירים. אנחנו מקוות מאוד שהם לא ייהרסו.

 כשהגענו לחווארה ראינו 6 ג'יפים  צבאיים וחיילים בצומת יצהר-חווארה. על יד בית הספר התאספה קבוצה גדולה שכללה בעיקר נשים וילדים, ואז הגיע מיניבוס מבּוּרִין. היו בו אנשים צעירים שבאו  לאספה בבית הספר, חלונות המיניבוס היו פתוחים והם נופפו מכל החלונות בדגלי  פלסטין.

נסענו למחסום. הוא היה ריק. מכוניות עברו בחופשיות בשני הכיוונים.

 אכלנו פלאפל בחווארה ושמענו שההפגנות היו נגד החלטת ממשלת ישראל להרחיב את הבנייה בהתנחלויות. על השולחן היה מונח עיתון פלסטיני. הייתה בו קריקטורה שבה נראה פלסטיני כפוף, תשוש  וזקן נשען על הליכון שהידית שלו בצורת האות  יו באנגלית והרגלים בצורת האות אֶן – דעה  עצובה על המצב הפלסטיני.

עזבנו ב-11:000 דרך מעבר שומרון.