בית לחם (300), יום ו' 20.7.12, בוקר

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
נתניה גינזבורג וחנה בר"ג (מדווחת)
Jul-20-2012
|
Morning

 

בית לחם (הצד הפלסטיני), ששי ראשון של רמאדן,

 

כללי: המעבר היה מהיר, שקט וללא המתנה. תנועת המתפללים הייתה דלילה מאד. לא נדרשו יותר מכמה דקות למעבר. כוחות המשטרה משמר הגבול והמינהל האזרחי נהגו בעוברים בכבוד. המאווררים שהוצבו בכל מקום הקלו מאד להתגבר על החום הכבד.

 

באנו למחסום בשעה 09:00. במחסום לא הצטבר תור ואנשים עברו במהירות.  ילדים עד גיל 12 נדרשו להציג תעודת לידה ועברו רק בלווית הורה. מעבר לגיל הזה לא התאפשר המעבר לילדים. בצד הפלסטיני לא היתה הקפדה על גיל – מי שנראה כעונה על מיגבלות הגיל עבר. ההקפדה על גיל היתה רק בצידו הישראלי של המחסום.

 

בכניסה לבניין הועברו הנשים וגברים מבוגרים, דרך מעבר המכוניות. מסלולי הליכה אלה, שעוקפים את המחסום מקלים על זרם התנועה. יחד עם זאת התרשמנו כי זקנות וזקנים שנדרשו למעבר הזה נראו מתקשים הן בגלל הטיפוס  עד לקרוסלה של "המעבר ההומניטרי" והן בגלל ההליכה עד לאוטובוסים שהיא ארוכה יותר מאשר דרך הבניין. למה לא ניתן לאפשר יציאה דרך השער הגדול המוביל ישירות לתחנת האוטובוסים? בבנין עצמו  פעלו שלושת המגנומטרים והמעבר זרם. אנשי הסהר האדום, שהיו במקום עזרו לנכים בכסאות גלגלים ולמתקשים מאד בהליכה לעבור בשער הברזל.

 

השוטרים והשוטרות הפלסטינים נשארו היום מחוסרי עבודה. שמחנו לפגוש בשוטרת פלסטינית שהכרנו עוד בשנה שעברה. מסלולי הבדיקה מקורים, והצל מבורך ונדרש.

 

החיילים והשוטרים לא אכלו ולא שתו לנוכח פני העוברים. פינת המנוחה שלהם מבודדת ודיסקרטית.

 

חופש הפולחן: ההגבלה הגילית הנוהגת במעבר לתפילה ברמאדן נוגדת את ההתהדרות של מדינת ישראל שכביכול מאפשרת חופש פולחן לכל.

למה איש בן 39 ועשרה חודשים מסוכן יותר מאיש בן 40 ויום? ילד בן 13 הוא לא ילד? תארנו לעצמנו מה היינו אומרים על חופש פולחן לו מדובר היה בהגבלות על תפילות יהודים כאן ובעולם.

 

__._,_.___