ענאתא-שועפאט, יום ה' 29.12.11, אחה"צ

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
רותי חנה ודניאלה
Dec-29-2011
|
Afternoon
דוח זה מסכם שני ביקורים מ- 22, ו-29 בדצמבר 2011, שהתחילו שניהם בסביבות השעה ארבע אחה"צ.
 
מחנה הפליטים שועפט מוקף חומה מהסוג הגבוה. כולו כלא גדול וצפוף. הכניסה והיציאה להולכי רגל ולמכוניות, לתוך ירושלים וממנה, היא דרך המחסום, שאינו גמור עדין, אבל לא נראה שכרגע עובדים בו.
בצד הישראלי יש מגרש חניה קטן יחסית , ודי מלא.
בכביש רחב בן לפחות 5 מסלולים, מתקיים בידוק המכוניות, בשני הכיוונים.  תנועת המכוניות דלילה מאד. הבודקים הם חיילים, המאובטחים ע"י עובדי קבלן של חברת אבטחה אזרחית.
הולכי הרגל הנכנסים לתוך המחנה, אינם נבדקים. הם מובלים במסלול ארוך ומפותל בשביל סלול. בתחילת המסלול יש בור ביוב (?) שהמכסה שלו מוסט, מאוד מסוכן.  בהמשך, מנותבים האנשים בשביל, אשר משני צידיו גדרות מתכת, ועליהן תלתליות.  בצידי השביל יש שטחים מגודרים היטב ובתוכם שלוליות ולכלוך.  החוזרים לביתם בכלא הגדול, כבר יכולים להתרגל לאווירה בשעה שהם הולכים בשביל התחום.
בסוף השביל יש קרוסלת כניסה אחת. לצידה שער (הומניטרי?)  נעול. בביקור הראשון פגשנו אשה עם  תינוק בעגלה . כדי לעבור צריך היה להוציא את התינוק מן העגלה ולקפל אותה. אי אפשר לעבור בקרוסלה עם תינוק על הידיים ועם עגלה מקופלת.  צריך אדם נוסף. אין מחסה מפני גשם ושמש. ומה בגשם??? ומה לא בגשם ??
דניאלה ואני פגשנו קבוצת נערות, דוברת האנגלית הציעה לנו להיכנס למחנה. " המצב בפנים נורא. אין לכן מושג. לא מפנים את הזבל. טינופת. אבל הכי גרוע זה הסירחון. אי אפשר לתאר את הסירחון אתו אנו חיים כל הזמן! "
תנועת האנשים  היתה דלילה."זה לא כמו קלנדיה, כאן."
בצד הפלסטיני של המחסום יש מגרש חניה יותר גדול. ריק לחלוטין.
למרגלות מגדל שמירה עגול ומזדקר, התחלנו ללכת במסלול הולכי הרגל לתוך ישראל.
קרוסלה 1. מימין שלטים בשפה  עילגת : "הכניסה בבודדים, נא המתן בסבלנות "
                                                       "enter is one by one"
                                            וגם        "אסור לצלם"
                                            וגם        שירותים.  נעולים.
אחרי קרוסלה 2, יש חלל מצולע די גדול ואטום. על הקיר שלט  "ילדים במעבר באחריות ההורים או מלווה בוגר".מי נחשב ילד? מי נחשב בוגר?
קרוסלה 3. אחריה אנחנו בעוד חלל אטום. משמאל 4 חלונות , אטומים. מאחוריהם חיילים / חיילות הבודקים את התעודות. מכונת השיקוף למטען לא פועלת.
בקצה חלל  הבידוק האטום הזה, קרוסלה מספר 4.
אחריה עוד חלל אטום, ובסופו קרוסלה מספר 5. לפנינו מדרגות די רחבות המובילות החוצה, אל אור היום.
על הדלת ליד המדרגות יש עוד שלט : כניסת נכים. אבל זאת בכלל יציאה. ואיך הנכים היוצאים / נכנסים יעלו או ירדו במדרגות?
מעבר למדרגות, מימין, שלט נוסף חדר אוכל. שירותים.
ואחרי שאנחנו ממש כבר בחוץ, על עמוד מימין יש שלט צהוב "הכניסה בבודדים נא המתן בסבלנות".
 
הרבה כסף הושקע במפלצת האטומה הזאת. כסף שיכול היה לעזור לילדים החיים מתחת לקו העוני,  לניצולי שואה, למורים ולכל המשתכרים שכר מינימום ולשמש לצרכים נוספים אנושיים יותר.
והשילוט, השילוט שאמור לשרת את האנשים ולעזור להם, השילוט מבטא הכל.