חבלה, מעבר אייל, יום ד' 25.1.12, אחה"צ

חבלה
12:50 האזור ריק מאדם.  מגיע רכב מסחרי ובו  משפחה  מערב א-רמאדין. הנהג מספר לנו על צו הריסה חדש שהתקבל. אנחנו מבקשות שיודיע לנו מתי הבולדוזרים אמורים להגיע.
13:00 מגיע האמר הצבאי.  בינתיים מגיעים פלסטינים לשערים משני צידי הכביש.
13:10 נפתח רק השער מכיוון חבלה והשישייה הראשונה עוברת.
מאפשרים לידידנו בעל הרכב המסחרי (בעל אישור) לעבור אך להולכי רגל עדין אין מעבר.
מכיוון הכפר יוצאות עגלות רתומות לחמורים, 2 טרקטורים, מכונית פרטית ועדר כבשים.
פונה אלינו בחור אותו פגשנו כבר מספר פעמים והוא דובר עברית טובה.  הוא מספר שבחבלה 8000 איש אבל עבודה יש  רק ל-1000. ל- 7000  איש אין פרנסה.  הוא מנבא שלא רחוק היום שהרעבים יעקרו את הגדרות והקונצרטינות וימכרו אותם לקוני ברזלים.
הרשות הפלסטינית דואגת לדעתו לערים הגדולות אך לא לכפרים הקטנים. אנחנו לא מעניינים אותם.

13:20 סוף, סוף מאפשרים מעבר ל-5 הראשונים הנכנסים אל הכפר.
13:30 עדר נוסף עובר ועוד מספר רכבים.
 הילדים בחופשה.

13:40 עולות על כביש 55 ופונות ימינה לכיוון כוכב יאיר וטייבה.
 
במחסום אייל כ-7 נהגים מחכים ללקוחות אך אין יוצאים. פגשנו אזרח ישראלי/מוסלמי שסיפר על התלאות שהוא עובר במעבר אליהו/ 109. הוא אינו מבין למה אזרח ישראלי צריך לעבור טרטורים  וחיפושים  על גופו וברכב בעזרת כלבים.   מאז האינתיפדה חייהם אינם חיים.  "מה עושה לנו המדינה שלנו"  הוא שואל.

14:00 אנו ממשיכות ונוסעות לצופין. החייל בשער מאפשר כניסה ללא שאלות. (מכיוון קלקיליה לא מאפשרים לישראלים להיכנס לישוב  אם הוא לא מוזמן על ידי אחד התושבים. מה ההיגיון משער אחד לאסור כניסה ומשער שני לאפשר כניסה ללא בדיקה??) אנחנו מסיירות בישוב המטופח. הרבה שלטים על מכירה והשכרת בתים, קוטג'ים ומגרשים לבניה עצמית.
הבניה  בתנופה.

14:40 עולות על כביש 55 לכיוון שכם ופונות ימינה לעזון.
15:00 כפר זיבאד -  במכולת מבקשות מישהו דובר עברית או אנגלית ואנו מוזמנות לביתו של נאביל, נשיא מועדון ספורט אליו מגיעים כל ילדי הכפר, (מגיל 8 עד 18) אחרי הצהרים. 3 ימים בשבוע בנות, 3 ימים בנים.
בכפר 1300 איש. רבים עזבו לחו"ל. יחד אתם מונה הכפר 6500 איש. ל-40 משפחות יש אדמות מעבר לגדר. 6 משפחות לא קבלו אישורים לעבור אל אדמותיהם.  תושבי הכפר עובדים ברשות הפלסטינית,  בחברות פרטיות,  בעלי חנויות ורק ל-20-25 יש אישור עבודה בישראל.
כל התלמידים המסיימים תיכון ממשיכים ללמוד באוניברסיטאות. עם קבלת התואר הם מתקשים למצוא עבודה.
מארחינו  עבד בבנין בישראל 5 שנים. אחר כך למד הוראה. את הארץ הוא מכיר היטב . הוא גם מדריך טיולים במזרח ירושלים לתושבי האזור ובעיקר לסטודנטים.  אתמול עבר בקלנדייה  והבדיקות היו מתישות.  לדעתו עם אבו עבאס אפשר לעשות שלום.
קרין מספרת לו על ימי הים המתארגנים בקיץ והוא מביע עניין.  לפני פרידה הוא עורך לנו סיור בביתו המפואר והמטופח אותו סיים לבנות רק לפני שנתיים.

16:30 מעבר אליהו.   הביתה
.