ענאתא-שועפאט, ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ג' 27.12.11, בוקר

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
עדית ש', שירה ו', ענת ט' (מדווחת). אורחת: קטיה (אורחת)
Dec-27-2011
|
Morning

7:20  שיח' סעד
הילדים הפלסטינים בשבועיים של חופשת החורף, רק ילדים הלומדים במוסדות החינוך של הוואקף הולכים לבית הספר, ולפי מה שראינו אלה ילדים קטנים. אבל גם כך הכל זז לאט במחסום, מספרים לנו שזו פלוגה חדשה משבוע שעבר. במשמרתנו הקודמת נתקלנו בשיח' סעד (חנה ב', עדית ש' ואני) בשוטר מג"ב שהגיע לעימות קשה עם עוברי המחסום ללא שום צורך. חנה ב' התלוננה בפני דוברת מג"ב על התנהגותו הלא נאותה ואנו מקוות שהנושא טופל/יטופל.

בירידתנו, בודקים את תעודותינו בקפידה, כולל הספחים, ואנו נשלחות להביא את התעודה של שירה שנשכחה באוטו – ובינתיים אנחנו מפספסות ילד בן 10 שהוחזר: תושב אבו דיס שהגיע עם תעודת לידה ואישור בית ספר, אך ללא אישור מת"קinfo-icon – הוא אינו מורשה לעבור במחסום השכונתי. זה בניגוד לנהלים בריבוע: גם לא תושב שיח' סעד וגם ללא אישור מת"ק. בשיחה עם מפקד המחסום אנחנו מנסות "להגיע אליו" ולטעון בפניו שילד בן 10 שתיקו נבדק אינו סכנה בטחונית כלל, ואיך יגיע למחסום הזיתים לבד? חבל שהילד הלך לדרכו. מפקד המחסום נראה מתרכך קצת, לעומת טענתו הראשונית שנהלים הם נהלים הם נהלים. אבל אולי רק קצת.

8:00 נסיעה בגזרת אבו דיס ותצפית ממחסום הזיתים על שינויי התחבורה הצפויים
מן הדרך האמריקאית המצ'וקמקת אנחנו לוקחות את הפנייה מערבה לסילוואן ועולות ברח' עין חילווה. עבודות עירייה נרחבות במורד השכונה (בקרבת מעיין השילוח). רק בערב אנחנו לומדות על התמוטטות מנהרת חפירה ארכיאולוגית בקרבת מסגד באזור זה לפני יומיים ודרישת רכזת מעקב ההתנחלויות של "שלום עכשיו" לעצור את כל החפירות התת קרקעיות בסילוואן עד לבדיקה הנדסית מקיפה ובלתי תלויה של כל המנהרות. אז גם נודע לנו שהיום תדון הוועדה המקומית של עיריית ירושלים בשתי תוכניות בנייה חדשות שהגישה אלעד: מבנה גדול בחניון גבעתי לשעבר ופיתוח של "בית המעיין" שבתחתית סילוואן. יש התנגדויות של התושבים.

אחרי סיבוב קצר במחסום לזרוס הסגור למעבר (ליד המנזר שיש בו גן ילדים), אנו עולות למעבר הזיתים (ראס אבו סבסטיאן) לצפות מלמעלה במערכת הכבישים החדשים ההולכים ונפרצים מא-זעים לחיזמה דרך צומת חדשה הנבנית והולכת מול עיסאוויה. קראנו על כך במאמר של חיים לוינסון ב"הארץ" של יום שישי, אך העניינים מתבהרים רק אחרי נבירה קצרה באתר של "עיר עמים" המעלה מפה של תוכנית מ-2009 של כביש 45 המתוכנן. הרעיון הוא ליצור מערכת כבישים נפרדת לפלסטינים, שתחבר את דרום הגדה (בית לחם) לצפונה (רמאללה)  באמצעות גשרים ומעברים תת-קרקעיים ללא עלייה לכבישי הגישה לירושלים, וכך תתאפשר תנועה חופשית ללא מחסום לתושבים ישראלים ממעלה אדומים לירושלים ו"תוכשר" הבנייה ב-E1 ליצירת רצף אורבאני בין מעלה אדומים לירושלים. ראה מפת הכבישים המתוכננים בקישור כאן.

 נסיעה בדרכים החדשות, מחסום שועאפט החדש ובית חנינא
ניסינו לנסוע בכבישים החדשים, לפחות עד המקום שהם חסומים בשערים נעולים. דרך מחסום ומעבר תת-כבישי לכפר א-זעים נסענו בכביש 45 (הכביש ובלבו חומה) מצדו הפלסטיני וראינו שהוא חסום אך מוביל בהמשך לענתות. אחר כך חזרנו דרך המחסום התחבורתי בא-זעים, המשכנו לכיוון הגבעה הצרפתית בכביש 1 עד הכיכר של המחלף החדש בפנייה למצודת אדומים. אנו מניחות כי שם יעבור גם כביש למחסום הרכבים החדש בשועפאט, שינקז את הכניסה לירושלים עבור הפלסטינים שיורשו להיכנס לירושלים ברכב (האם הדבר יכלול פלסטינים בעלי תעודות כחולות? סביר שכן).  

המשכנו למחסום שועפאט החדש, אף כי השעה כבר הייתה מאוחרת לצפייה בתנועת הבוקר. המעבר היה ריק למדי, והצעידה ממנו ואליו ארוכה ללא כל צורך. מכתבה באתר "במחנה" בתאריך מרץ 2011 אנו למדים שזה מתוכנן להיות המעבר הגדול בגדה אשר נבנה עפ"י דרישת בג"צ לאישור תוואי הגדר באזור, ושמתוכננים בו משרדי נציגויות משרדי ממשלה ועוד. ראו הכתבה כאן .
בינתיים המשטרה הצבאית בודקת תעודות במעבר הולכי רגל היחיד שפועל, ללא הפעלת מכונת השיקוף. נציגויות של משרדי ממשלה לא ראינו עדיין אך בהחלט הותקנו במקום שירותים מצוחצחים, שזכינו להשתמש בהם אחרי שנפתחו במיוחד עבורנו. לשאלתנו אם לפלסטינים מותר להיכנס לשירותים אלה התשובה הייתה: "רק אם הם ממש מוכרחים...".

את הסיור התחבורתי סיכמנו בבית חנינא. נסענו ממחסום שועאפאט לפסגת זאב, פנינו לבית חנינא ובכיכר אחת צפונה לנקודת המוצא של הרכבת הקלה מצאנו  כיכר שממנה יוצא הכביש שיוביל מפסגת זאב לכביש בגין (בהמשכה של 443). הגענו למחלף הגדול הנבנה תוך שינוי תוואי בגלל בית מגורים אחד שמפריע ולא ניתן להזיזו. חשבנו על כך שכל התוכניות האלה – הנהגות במחשכים ומתקדמות בשקט במעלה ועדות האישור השונות – מפתיעות אותנו ומתגשמות לבסוף, שלא כדרכם של חלומות על חיים טובים יותר לשני העמים שלנו.