עופר - שחרור בערבות, יידוי אבנים

 החמרה נוספת בבדיקות הכניסה?  -  "אני לא מחליטה, זה ההוראות..." אמרה החיילת הממששת כשמצאה בכיסי טישו וגזרה את גורלו להישלח לפח.

מעולם לא ביקרתי במוזיאון האפלה (או מה שמו?) בחולון, אבל לאורך דקות ארוכות הרגשתי שאני שם: פרוטוקול אני כבר  מנועה מלקבל, והיום גם הדפים שתמיד מצאתי בכניסה לכל אולם ובהם רשומים פרטי המשפטים המתוכננים לאותו יום באותו חדר - לא היו בנמצא.

גיששתי את דרכי באפלה וליקטתי פרט לפרט לפרט.

משפט 1. (ללא פרטי נאשם/תובע/עו"ד שופט או אשמה):

העו"ד טען שמשפחתו של העציר אינה יכולה לפדות את בנה, אין בידיהם האמצעים, לראיה  - שלושת המעורבים האחרים משפחתם שילמה, ורק מרשו נשאר בכלא באין מי שישלם. לכן הוא מבקש להפחית את הסכום.

התובע: "אין מקום להפחתה נוספת לאור חומרת האשמה" (שאין לי מושג מהי...).

השופט קבע שמאחר והסכום כבר הופחת פעמיים בעבר, תחילה מ:7,000 ₪ ל: 4,000 ₪ ואח"כ ל: 2,550 ₪ , ולדבריו: "הקנס אמור לשרת את אינטרס הציבור ולא רק את אינטרס הנאשם", הוא החליט להשאיר את הסכום על כנו.

הסנגור:"אבל צריך להתחשב שאין מי שישלם עליו..."

השופט:"אפשר לערער".

- - - - - - -

בין לבין יצאתי להפסקה. שם, בחצר המגודרת התוודעתי לעיסא סליבי מבית אומר, ידיד לחיה אופק, אדם מבוגר המרבה לאחרונה לפקוד את המקום מפני ששניים מבניו כלואים ועומדים למשפט: "בגלל שהם מתנגדים לכיבוש" סיפר. הצעיר מבין השניים (בן 21) נאשם בזריקת אבנים, והאחר (בן 25) מואשם ב"ניסיון לפוצץ את המגדל בכניסה לכפר".

דרכו של האב לעופר אורכת שעתיים ועולה 65 ₪ - "אבל הזמן לא חשוב, הכסף גם לא חשוב. ההשפלה, זה הכי חשוב...".

עיסא הוסיף וסיפר על הפלישות היומיות של הצבא לבית-אומר: "הבוקר גם, לקחו ארבעה בכפר".

- - - - - - --

משפט 2.

נאשם: ראיד מחמוד חמזי בדוי הניני, ת.ז. 901139972 מחברון, בן 35.

אישום: חברות ופעילות בהתאחדות אסורה שלא הופסקה עד יום המעצר.

סנגור: עו"ד שעבן 

השופט: סרן אורן בועז

שני עדי תביעה הפלילו את הנאשם.

התובע טוען שהארגון בו פעיל הנאשם מסונף לחמאס.

נסנגור: "לטענתי אף אחד מהעדים לא טוען שהנאשם השתתף בפעילות החמאס אלא שלימד קוראן. העד השני העיד שהנאשם עובד במשרד התרבות בחברון בארגון הסופים".

הסנגור מתעקש וחוזר ואומר:

"הנאשם לימד ילדים קטנים קוראן במשך שנים , לפני 3-4 שנים ישראל ביקשה מהרשות לפקח על העמותות, הרשות מפקחת, אז הוא מלמד ילדים קטנים קוראן, אני לא חושב שזה אסור, בשום פנים זה לא אסור...

הבן אדם בן 35, לא עבר שום עבירה, הוא בלי עבר פלילי, אם היה רוצה להתפרע היה עושה את זה באינתיפאדה הראשונה...

-ההודעות נגבו בפברואר 2010, למה עצרו אותו רק ביוני 2010?  למה התמהמהו כוחות הביטחון במעצרו? ...

-אני רואה שאין מסוכנות מהנאשם ויש אפליה בינו לבין תיקים אחרים של אנשים ששוחררו, לכן אני תובע לשחרר אותו בערבות".

התובע: "קיים מידע חדש שהארגון פועל מטעם החמ"ס..."

הסנגור: "אסור להעלות טענות והכרזות  חדשות. חברי ממציא. לדבריו אין כנפיים!"

החלטת השופט:

"לטעמי פעילותו שאין מחלוקת התמקדה בפעילות דתית ואין כל ראיה שביצע כל פעילות אחרת היכולה לפגוע בביטחון האזור, גם שקיימת תשתית בעייתית לפעילות אסורה, לפעילות בלתי מותרת, לכן החלטתי להורות על שחרורו בתנאים מגבילים:

1. הפקדת מזומן בס"כ 10,000 ₪.

2. ערבות צד ג' בס"כ 5,000 ₪.

3. חתימה בתחנת משטרה קרובה למקום מגוריו כל יום א' בבוקר עד שעה 11.00.

התובע מבקש עיכוב ביצוע ההחלטה ל  72 שעות כדי לשקול ערעור.

החלטת השופט: שחרורו של ראיד יעוכב עד יום א' שעה 11.45.

משפט 3.

נאשם: אחמד חמדן, תושב בית לחם.

נאשם בקשירת קשר לביצוע פשע.

סנגור: עו"ד לובאני

שופט: סרן אורן בועז

בקשת הסנגור לחלופת מעצר נדחתה ע"י השופט בהסבר:

"בחנתי את חומר הראיות המתבסס על הודאתו של הנאשם וטענתו של עד מפליל והן מהוות עילת מעצר שלא ניתנת לחלופת מעצר".

הדיון נקבע ליום השלישי הראשון בו מתקיימים דיונים להקראה בפני השופט פליישמן.

 - - - - - - -

בדרך החוצה מהמכלאה הגדולה הזאת, עצרו אותי כמה בחורים צעירים ששאלו:

- "מי את?"

-  "מה את כותבת כל הזמן?"

-  "מה את עושה במה שאת כותבת?"

-  "אז למי שולחים" ו - "יש מי שעוזר?"

אחד מהם אמר שהוא רוצה לעבוד אתי.

אחרי שהסברתי שזו לא בדיוק עבודה, אמר בתימהון: "אז הממשלה לא משלמת לך?"