קלנדיה, יום ג' 2.8.11, בוקר
6.05 , הגענו למהומת הבוקר הרגילה . זהו בוקר שני של הרמאדן , פחות אנשים מגיעים למחסום וציפינו למעבר קל ונוח .
אך כאן , בשעה הקריטית שבין 5.00 ל -6.00 , כאן עולים המתח והזעם. אקומנים מודאגים
צופים משלוש עמדות , מאולם ההמתנה , מן המעבר שבין הקרוסלות לעמדות הבדיקה ומן השער ה"ישראלי".
כי בבוקר המוקדם אין מספיק חיילים בעמדות הבדיקה , כי השער ההומניטארי סגור והתור המתפתל בחוץ ארוך ולחוץ מאד וזועם מאד מאד. כי השיפור הניכר של תהליכי הבדיקה אינו יכול למחות את מאות ואלפי הבקרים של העמידה הצפופה , הדחוקה והמשפילה בתור ותחושת הייאוש של מי שבא ושומע ורואה שעליו להתמודד עם עוד בוקר במחסום והסוף אינו נראה ואינו נשמע.
כי כעבור 5 דקות מגיע קצין המת"ק , הקרוסלות נפתחות בבת אחת , השער ההומניטארי נפתח מיד , כולם עוברים פנימה ונעמדים באופן מסודר ורגוע .
ומי שיגיע למקום בעוד עשר דקות יחווה בוקר רגוע בקלנדיה.