בית לחם (300), נועמן (מזמוריה), שיח' סעד, יום ה' 21.7.11, אחה"צ

Observers: 
אורית י., רות א. (מדווחת), אורחות: ריבי ב., נירית ר.
21/07/2011
|
Afternoon

14.30 – 17.30

 

נוכחותן של אורחות מעלה למודעות פרטים שאנחנו כבר פחות ערות להן; איכותו של הכביש המחבר את הר חומה עם אזור נוקדים (שאין לו אח ורע בכבישי הגדה), השם שניתן לאזור זה "גוש עציון מזרח" (מה לו ולגוש עציון?), האורך המדהים של הישוב אפרת.

במחסום מזמוריה הודענו לחייל שברצוננו לעלות לנועמן, הוא רק משך בכתפיו ואכן לא הייתה כל בעיה לעלות לכפר העצוב הזה. איש לא נראה בכפר, מרחוק נראתה ילדה קטנה משחקת בחצר אחד הבתים. שמנו לב שעוד שניים מחורבות הבתים שהכרנו שופצו והפכו למקומות מגורים (גם אם אי אפשר לבנות, לשפץ כנראה שניתן). במרכז הכפר נראה שהוקם מעמודים מעין צריח שבראשו נראים רמקולים (האם שלוות השכנים מהר חומה מופרת?). המשכנו דרך הנופים הפסטורליים של הכפרים הפלסטינים עד לפניה לכיוון אפרת וחזרנו לגוש עציון האמיתי.

במגרש החניה של המת"קinfo-icon עמדו שלוש או ארבע מכוניות, באולם ההמתנה ישב אדם אחד שלא ידע לדבר לא בעברית ולא באנגלית ולא הצלחנו לברר מה מעשיו שם. איזה הבדל בין המצב הזה לבין מה שמתרחש כאן בימי שני, ושוב נשאלת השאלה האם אין אפשרות לווסת מעט את הלחץ במקום. לא היה כל טעם לשבת שם, רק הסברנו לאורחות שלנו את תפקידו ותפקודו של המקום.

חזרנו צפונה ונכנסנו לאזור הבניה של אלעזר,  בדיוק בשעה שבה משרכים את דרכם בתום יום עבודה בשביל עפר הפועלים, בוני הישוב, שכניסתם אליו אסורה. על הגבעה ממול חזרנו וראינו את התחלות הבניה של ההתנחלות החדשה "נצר". שוב, מדהים לראות בעיניים איך אנחנו ממשיכים ביישוב הגדה המערבית ויוצרים מציאות שלא תאפשר הקמתה של מדינה פלסטינית שמנהיגינו חוזרים ומצהירים על כוונתם להקימה ו"רק בגללם הדבר אינו מסתייע".  

המשכנו לכיוון מעבר 300 ובדרך נכנסנו למובלעת של קבר רחל. המקום נעשה יותר ויותר  הזוי; תמונת קִיץ' ענקית מציגה את מראה הקבר בצבעים עזים, לידה הוקם מתקן להדלקת נרות, כפי שקיים גם ליד מערת המכפלה. מעבר לחומה הענקית מציצים בתי בית לחם, שחלקם ממש נראים כבמעצר כאשר מצלמות מכוונות אל חלונותיהם בכל שעות היממה.

במעבר 300, תנועת העוברים מהירה, אין יותר כל שמירה בחלונות (פרט לאחד המשמש לכניסה מבית לחם) ואין עוד חיילים חמושים המסתובבים ממעל. זו השיגרה החדשה.