בית לחם (300), קלנדיה, יום ג' 12.7.11, בוקר

Observers: 
דרורה פרג, נאוה ג'ני אלישר (מדווחת)
12/07/2011
|
Morning

 

   בית לחם 06:40

 כבר בדרך ניתן היה להבין שהיום יש בעיה. עשרות טנדרים ובהם המעסיקים הישראלים חנו לאורך המסלול, מחכים לפועלים המתאחרים.

כשיצאנו מהרכב שמענו לפתע את הצרחה הנוראית, הבראשיתית, המורכבת ממאות קולות המתמזגים יחד לצליל בראשיתי, נמוך ומפחיד האאהאאהאא.... זיהיתי את הצליל הנואש של המון גברים הנדחסים יחדיו לכיוון הקרוסלות הספורות, מנסים לשמור על התור בתוך הלחץ והדחיפות העזות. במחסום קלאנדיה אנו מגיעות מאחור, אל קצה התור. בדרך כלל, בשעה כזו, יש שם שלושה טורים מסודרים של פועלים הנעים לאיטם. אך ברגע שמגיעים צעירים/חזקים המנסים להשתחל לראש התור, מיד מתפרק הכול וכולם נלחצים קדימה בצעקה. זוהי הנהמה אותה שמענו הפעם, אלא שבבית לחם אנו עומדות בצד הישראלי, איננו רואות את הנעשה, רק הקול מתפשט בין ההרים.

בית לחם – 06:45

"אל תעמדו כאן, תלכו לצד השני, מצב על הפנים...."

אומר לנו גבר אחד ועוד אחד ועוד אחד. רק ש 'בחוץ' זה בצד הפלסטיני המוגדר כנראה כאזור Aואליו אסור לישראלים להגיע. כל מי שהצליח לעבור רץ החוצה, מי שנעצר לידנו  מדווח שחיכה כשעתיים וחצי, שהתור בכניסה למחסום, עמוס היום במיוחד, שהתחילו להעביר את האנשים בקצב מהיר יותר רק לאחר השעה 06:00. למה אי אפשר להזדרז כבר בשעה 04:30ולמנוע את cv היווצרות התור המעיק בשעה 06:30?

בקצה שלנו פתוחות ארבע עמדות בידוק. כל אחד מניח את המגנטי על הקורא, מכניס את כף ידו למכונה ומצמיד את האישור הכתוב 'התסריך' אל שמשת הזכוכית המשוריינת. אם הכול תקין רואה החייל שבעמדה מיד את תמונת האיש, את פרטיו ואת תוקף האישור שבידו על מסך המחשב. כדי שהמחשב יאשר את תקינות המעבר מספיק להציג את שני הרכיבים הנבדקים אלקטרונית. אז למה צריך לבקש מהחייל שיעיף מבט גם בדף הנייר? זה גורם לעיכוב של עוד 2-3שניות לכל אדם.

לפתע מתרוקן התור, אנשים חדשים אינם מגיעים. חייל/טכנאי מגיע ובודק את זרועות הקרוסלות. החיילות התלוננו שהן נתקעות כל הזמן. אין מה לעשות. החייל/טכנאי מזיז מעט ימינה ושמאלה, מטפל קלות, ועוזב במשיכת כתף. בערך כל אדם חמישי נתקע אך כולם כבר מתורגלים. צעד קטן לאחור, הזזת הזרוע התקועה לאחור ואז דחיפת הזרוע קדימה. עבר!

עבר – אך בזבז עוד כמה שניות שמסתכמות, בסופו של דבר, להרבה דקות המתנה.

בית לחם – 07:30

"לאזם דמוקרא-טי-יה" ("צריך דמוקרטיה") הפטיר לעברנו גבר מהודר שחלף על פנינו במהירות. וכמו השפן של עליסה בארץ הפלאות, נעלם ולא הסביר למה התכוון.

בספירה מדגמית שערכתי עברו 180  אנשים בעשר דקות (בערך 1,000בשעה). אילו היה הקצב המהיר הזה נמשך מאז השעה 04:30, היו 3,000הפועלים המשכימים קום כבר מזמן בעבודה.

בשעה זו כבר מתחילים להגיע נשים, חולים, ילדים, זקנים וגברים שאינם פועלים. כמה חבל שהלחץ הכבד של מעבר הפועלים עוד לא הסתיים.

הגברים ממשיכים לדווח על כשעתיים המתנה בתור. קשה.

שתי החיילות בעמדות הראשונות עובדות בקצב מהיר יותר מהחיילים בעמדות האחרונות. מאבטח גדוש רצון טוב הסביר כי זה דווקא האינטרס של החייל להזדרז, כי אחרת לא יוכל להתפנות לארוחת הבוקר...

בית לחם – 08:30

אין תור. עוד בוקר קשה הסתיים.

גבר צעיר, אירופאי, משפטן צעיר,נעצר לידינו, מבקש לדעת מה מעשינו. שקענו בשיחת הסבר על מי אנחנו ומה אנו עושות.