בית אומר, מת"ק עציון, יום ג' 17.5.11, אחה"צ

14:00 עד 17:20

מצב כללי:

יום הזיכרון של הפלסטינים ה"נכבה" בדיוק עבר. בשטחים הכבושים, ובמיוחד בגבול הצפוני היו הפגנות. בצד הערבי 12אנשים נורו למוות. רבי םנעצרו. בצד הערבי וגם בצד הישראלי אנשים רבים נותרו פצועים.

ב – 16במאי בבוקר, הקריין ברדיו אמר שכל המעברים יהיו סגורים. רק בנסיבות הומניטאריות יוענקו אישורי מעבר.

מת"ק עציון

כשהגענו ב – 15:10חנו  במגרש החנייה רק שתי מכוניות פרטיות ושתי מוניות צהובות. האולם היה ריק. אך לאט התחילו לטפטף אנשים. חמישה הוכנסו מיד. הם והחייל האחראי נעלמו, ואחרים נאלצו לחכות. שניים הגיעו ב – 15:20. אחד מהם רצה לפנות בבקשה לאישור שיאפשר לו לבקר את אשתו ואת התינוק החדש בבית החולם אוגוסטה ויקטוריה. השני היה חברו שרצה לעזור לו. התקשרנו למת"ק. תשובתם: בעוד עשר דקות מישהו יבוא". זה לקח יותר זמן. אך החייל הגיע והשניים וכומר עם מלווה נכנסו פנימה. גבר צעיר עם עיניים ידידותיות חיכה לשב"כ. לאחר שחיכה בערך שעה קצין מהמשטרה הגיע, ולקח אותו במכונית משטרה למקום כלשהו.

ב – 16:20נשארו 7 אנשים. חלקם חיכו לכרטיס מגנטי, אחרים לאישור. אבל לא היה אף חייל בשטח. התקשרנו למת"ק. שלושה אנשים העבירו את השיחה ביניהם, טוענים שאינם יכולים להבין אותי. אך הטלפון הנייד שלי וקולי היו בסדר גמור. אולי הייתי מנומסת מדי? ואז אביטל התקשרה אליהם בעברית שוטפת, רמה ואנרגטית. ו – זה עזר. חייל הגיע והכניס את כל השבעה פנימה. איננו יודעות אם הם הייתה להם הצלחה בפנים, היה עלינו לעזוב.

בית אומאר

מפני שמקום זה הוזכר בחדשות בנוגע להפגנות של פלסטינים והתנגשויות עם הצבא הלכנו לשם כדי לראות מה קורה.

נשארה במקום מכונית צבאית אחת. אך באופן כללי הכל נראה שקט. ראינו הרבה מכוניות ומוניות לפני מחנה הפליטים, אך לא יכולנו לברר מדוע.