קלנדיה, יום ו' 6.5.11, בוקר

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
אורית דקל, עפרה טנא, נילי פישר, מיכל וינר (מדווחת)
May-6-2011
|
Morning

הגענו למחסום בשעה 08:50. הצפיפות הייתה הפעם גדולה יותר מאשר בימי השישי האחרים. כחמישים איש חיכו לפני הכניסה למחסום  וקצב ההתקדמות היה איטי. אנשים שעמדו בתור סיפרו כי הם מחכים כחצי שעה. התור ההומניטרי היה סגור. בתור נדחקו גברים, נשים, נשים עם תינוקות, ילדים  וזקנים.  האזור מסביב היה מלוכלך מאוד. 

בשעה 09:00 נפתחו הקרוסלות של השרוולים וקבוצה גדולה של אנשים התקדמה במהירות לעבר העמדות הפנימיות.  הזמן שהוקצב למעבר היה קצר מאוד והאנשים נדחקו ונאלצו לעבור את המרחק בין הכניסה לעמדות הפנימיות כמעט בריצה.

בשעה 09:10 עלה מספר המחכים בחוץ לכמאה. אחד מהם היה אמור להגיע לבית חולים בעיר העתיקה בשעה 10:00.  התקשרנו למת"ק וביקשנו שישלחו נציג שיסייע בהאצת התהליך ובעיקר לאדם שהיה צריך להגיע לבית החולים.

בשעה 09:20 עמדו לפני המחסום כ-80 איש והתור המשיך להתנהל באיטיות. הנציג ההומניטארי עדיין לא הגיע. בין העומדים בתור הבחנו באישה עם תינוק קטן ואישה אחרת בהריון מתקדם. אישה צעירה אמרה לנו באנגלית: "מתייחסים אלינו כמו אל בהמות. אנחנו רוצים חופש".

ב – 09:30 הצטופפו כ-100 איש לפני הכניסה. התקשרנו שוב למט"ק. הם הסבירו כי הקצין ההומניטרי מחכה למאבטח ולכן עדיין לא יצא.  יכולנו לראות כי אנשים עמדו לפני הכניסה לעמדות הפנימיות לפחות כחצי שעה. ספרתי לאחד המחכים כי התקשרנו לצבא אך הוא טען כי הצבא לא ישלח איש. ב – 09:35 הגיע איש המט"ק ונפתח המסלול ההומניטרי. ביקשנו מקצין בדרגת סרן שעמד במקום לפתוח עמדות (פנימיות) נוספות. רק ב- 09:55 הבחנו כי מספר המחכים פחת וכי נשארו כעשרים איש בחוץ. בעשר נסגר המסלול ההומניטרי.

אחרי השעה עשר שוב הצטברו כ-50 איש לפני הכניסה למחסום ובכניסות הפנימיות עדיין התנהלה התנועה באיטיות. ילדה קטנה כבת ארבע עברה את הקרוסלות אך הוריה ואחותה נשארו בחוץ. בשעה 10:15 הבחנו באיש מבוגר שנעזר בקביים אשר לא הספיק לעבור את הקרוסלה ונשאר "תקוע" בפנים. בין המחכים היה זוג מאוסטרליה השוהה כעת ברמאללה לרגל עבודת הבעל, אשר היו בדרכם לבלות את היום בירושלים. הם הביעו זעזוע מהמתרחש סביבם והסבו את תשומת לבנו לשלט בעברית ובערבית המאחל לעוברים במחסום "שהות נעימה". 

בשעה 10:20 התקשרנו שוב למת"ק ודיווחנו על כך שהלחץ חזר. בינתיים גם מספר האנשים שחיכו בחוץ גדל והגיע לכ-100. הבחנו בילד כבן שבע שהצליח להיכנס לתחום שאחרי הקרוסלות בעוד אביו נשאר בחוץ. הבנו כי הילד היה צריך ללכת לשירותים והאב לא יכול היה לעזור לו עד שנפתח השער. כאשר נפתח השער מחדש לא הצליחו האב ובנו למצוא שירותים פתוחים. בשעה 10:30 עמדו עדיין כ-50-60 איש לפני הכניסה.