בית לחם (300), מת"ק עציון, יום ה' 24.2.11, אחה"צ

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
מיה בה., דניאלה ג. (מדווחת)
Feb-24-2011
|
Afternoon

בית לחם   

מחסום המנהרות, 15:00: חידושים והמצאות – טור ארוך של מכוניות משתרך גם בכיוון דרום. הנסיעה מוגבלת לנתיב אחד בלבד ואיש משטרה כחולה עוצרinfo-icon מכוניות לפרקים. המעבר עכשיו מהיר, אבל כעבור כמה שעות, בדרכנו חזרה, תחילתו של התור הייתה קרוב לצומת גילה!

 

מת"קinfo-icon עציון, 15:15: כאן אין חדש תחת השמש. כעשרים איש (גברים בלבד הפעם) דחוסים אל שתי הקרוסלות ועוד כעשרה ממתינים יושבים על הספסלים, ביניהם שלוש נשים. כרגיל, הפלסטינים מדווחים שמזה זמן רב לא הוכנס איש פנימה אל משרד הקבלה, כי יש ביניהם כאלה שהגיעו כבר בשעות הבוקר המוקדמות, שמאז הבוקר התור בקושי זז, שהחייל בחלון לא מתקשר. ניסינו גם אנחנו את כוחנו עם החייל אך ללא הועיל. אין קול ואין עונה.

מכאן ואילך התאפיינה המשמרת בריבוי טלפונים לד., מפקד המת"ק, שענה לכולם ואם נבצר ממנו, חזר אלינו. בעקבות הטלפון הראשון הוכנסו כמה אנשים ("ווחד, ווחד" מהדהדים הפלסטינים). בשיחות הבאות (כדי לאפשר כניסת מבקשי תסריחים מסיבות רפואיות, למשל, והיות שהחייל בחלון עדיין מתעלם לחלוטין), ד' מבטיח שכול הממתינים לקבלת כרטיסים מגנטים ייכנסו עוד היום ויטופלו גם. אף על פי כן, בשעה ארבע ושלושים, כמדי שבוע, החייל בחלון מודיע שנגמר להיום. שוב טלפון לד' ובעקבותיו אנחנו מבשרות לפלסטינים שכדאי להמשיך לחכות. על להתאזר בסבלנות אין מה לדבר כי זו דרכם כל העת. לא יאומן עד כמה הם סבלנים! גם אלה שזה לא השבוע הראשון וגם לא השני שהם מגיעים וצובאים על המדרגות במשך שעות על גבי שעות על גבי שעות. איך הם לא מתפוצצים, אנחנו שואלות את עצמנו (ומשיבות שלוקח להם כנראה הרבה יותר זמן לאבד סבלנות ואז הם מתפוצצים על באמת...).

חולפת לה חצי שעה נוספת, נכנסו עוד כמה אנשים, השעה חמש, עדיין כעשרים איש ממתינים, החייל בחלון כיבה את האור, אות לשעת סיום. שוב טלפון לד' (שהוראותיו לא ממש מחלחלות במישרין אל פיקודיו) והוא, אכן, אינו חוזר בו מהבטחתו שכולם יטופלו עוד היום. האור בחלון נדלק שוב, כמה אנשים נוספים חוצים את מסוכת הקרוסלות, כולל אחת משלוש הנשים שכעבור כחצי שעה נוספת חוזרת לאולם צוהלת – יש לה כרטיס מגנטיinfo-icon חדש ומחודש!

ברבע לשש מסתיימת החגיגה. ד' מודיע לנו שאלה שנותרו (כ-15איש ואישה במספר) יוכלו להגיע למחרת (למרות שזה לא היום שלהם) ואף על פי כן להיענות. שיערכו רשימה. בד בבד נכנסת לאולם חיילת (קצינה) ובטון תוקפני דורשת מכולם לפנות את המקום. לא עזרו הסברים שד' אפשר עריכת רשימת קבלה ליום שלמחרת ונזקקנו לטלפון אחרון אליו. הקצינה התרצתה, הרשימה הושלמה, ולפלסטינים הובטח שמחר בשמונה בבוקר הם יטופלו. הספקנים מביניהם הקלידו את מספר הטלפון שלנו היה ותתעוררנה בעיות, שמא לא תקוימנה ההבטחות.

הבוקר לא צלצל איש.