חמרה (בקעות), תיאסיר, יום ג' 18.1.11, אחה"צ

טיפול באירוע באמצעות הטלפון
בצהרים מתקבלת שיחת טלפון ממחסום תיאסיר. השיחה נענית לאחר נסיונות התקשרות רבים במהלך הבוקר (הטלפון היה שקט בשל לימודים). ב-פ ממתין זמן רב במחסום ואינו מורשה לעבור. הוא עובר בכל יום ואינו מבין למה היום מונעים ממנו את המעבר. בשל היעדר שפה משותפת, הטיפול הועבר לחבר דובר ערבית (שמבין עניין). לאחר 3-4 שיחות טלפון איתו ועם משרדי המת"ק בבקעה, הגענו אל קצין המת"ק זהרן. זהרן טען שהאיש כבר עבר וביקש שאחזור אליו אם לא. לאחר שב-פ קיבל את מספר הטלפון של המת"ק (בשעה 13:15) לא שמענו ממנו דבר. מספר הטלפון שלו אצלנו ונוכל לברר.

מחסום בזק 15:30 - עברנו.

15:50מחסום תיאסיר
"לא נותן לכם פרטים, לא מעניין אותי החוק שלכם"
ארבע מכוניות מחכות למעבר. אוטובוס עובר. שיחה עם המונית שאחריו, חוזרים מהעבודה בהתנחלות מחולה. "המצב גרוע," אומרים לנו.  בבוקר חיכו מחמש עד שש וחצי למעבר. ועכשיו עומדים "כבר הרבה זמן". בעמדת הכביש נבדק אוטובוס הפועלים (!!!). הנוסעים עומדים בשורה ואז מורשים לעלות אחד אחד. המראות הללו של נוסעים שנבדקים כך בדרכם חזרה מהעבודה, זכורים לנו רק מהעבר המאוד רחוק של המחסום הזה. בינתיים תור המכוניות גדל לשש. עלינו אל נקודת התצפית שלנו שסמוכה לעמדת הבידוק של הולכי הרגל. הסג"מ דובר הערבית (מוכר לנו מהמשמרת הקודמת) ירד לקראתנו ובפיו ההכרזה (הצפוייה) שעלינו לעזוב, ומייד לאחריה הודיע שהמחסום סגור (הפסקת חיים)! לא היה ספק שהוא אכן יממש את הכרזתו. תור המכוניות מערבה הלך והתארך (את התור ממערב, אי אפשר היה לראות). פנינו לרדת אל המקום הקבוע שלנו ש"מותר" לנו. החייל מ' ירד עם הזבל והפטיר בשקט שהייתי מורה שלו. הסג"מ צעק עליו מלמעלה שאסור לדבר איתנו (ראה?שמע? איך?). המחסום עדיין סגור. ארבעה חיילים נשענים על גדר העמדה, לא זזים, וחייל התצפית לא נראה. 16:00 אנו עושות טלפון ראשון למת"ק. הוא עסוק. הוא התפנה. הוא הבין שירדנו מ"המקום האסור". הוא יטפל.  16:10 המחסום סגור, 12 מכוניות. 16:15 טלפון שני למת"ק. חייל נשלח לצלם אותנו. החזרנו צילום. הסג"מ אינו שועה לקריאתנו שעליו לפתוח את המחסום כי כבר ירדנו. לפתע נשמעת הקריאה המעודדת: "יללה צוצקה בוא נתחי, נו!" (האם הסג"מ הוא "צוצקה"?). אנחנו בדרך אל המכונית כדי לעזוב את המקום ולהביא לשחרור התור המצטבר.
כאשר רק הגענו, נעמדנו לשוחח עם נוסעי המכוניות המחכות למעבר, והחנינו את המכונית שלא כהרגלנו בצד הצפוני של הכביש. היתה זו טעות שעלתה למכוניות הממתינות בזמן יקר ובעוגמת נפש, שכן בשעה 16:20 כאשר רצינו לעזוב את המקום, נעמד הסג"מ לפני המכונית ולא איפשר לנו לצאת אל הכביש אלא במחיר דריסתו. בחרנו שלא.    

 16:35 המחסום סגור. הסג"מ עומד לפני האוטו כדי שלא נוכל לעזוב. הוא מבקש פרטים ("המשטרה בדרך אתן מעוכבות"), והוא מודיע למישהו בטלפון שעל כתפו, "עד שהן לא מראות את התמונות, אני לא משחרר את המחסום". הוא ממשיך בשיחת טלפון עם סגן טלקו הסמ"פ: "ניסים השוטר מנסה לעלות מולך, אבל הוא לא מקבל תשובה". טלפון נוסף למת"ק. זהרן טוען שהמחסום סגור בשל כדורים שנמצאו באחת המכוניות, כאשר אנו מעמידות אותו על טעותו, הוא מבין את השקר שכנראה הוגש לו, הוא נשמע כועס מאוד על כל הסיטואציה ועל מישהו שכנראה נמצא לידו (אנחנו כבר מבינות ויודעות שקציני גדוד ההנדסה "לא שמים" על המתק).  

17:05 המחסום עדיין סגור. כבר קשה לראות את קצה תור המכוניות. בוודאי שלא לספור. את הנוסעים שיוצאים לראות מה קורה(ואולי גם להשתין) מקבל מטר של צעקות בערבית (אמיתית) "פוּת לסיירה...... פות לסיירה (לעבור למכונית)".
סגן טלקו יורד מג'יפ צבאי עטור בצ'קלקה כתומה. איתו יורד עוד מישהו (קצין?).

17:10 עכשיו סגן טלקו נעמד מול המכונית שלנו. הסג"מ מתחיל להעביר את המכוניות. אנחנו במבוכה מול הנוסעים שהמתינו למעלה משעה במחסום הסגור ובקור המתגבר. בצידו הדרומי של הכביש פגשנו את אלו שהמתינו למעלה משעה בצד השני. לאחדים מהם סיפרנו את שקרה. אחד מהם עודד אותנו להמשיך ולהגיע, "זה טוב שאתם כאן". סגן טלקו צורח על פועלים הולכי רגל שמנסים לתפוס טרמפ לתיאסיר. הוא דורש מהם להיכנס לסיירה למכונית "עכשיו!!! נו!!!" אבל אין להם סיירה, מה יעשו?

בטלפון: "הבאתי עוד חיילים ופתחתי את המחסום. אני מחכה לניידת. הסמג"ד יודע".

17:40 התור התקצר ל 5. הסגן ועוזרו עדין עומדים מול המכונית שלנו.

17:45 סגן טלקו למת"ק: "הם צילמו חיילים. הם צילמו בסיס. השוטר אמר לעכב. הם לא ירדו. השוטר אמר לעכב, כי הם לא נתנו פרטים." לא שמענו אמה עונה לו המת"ק אבל שמענו את סוף השיחה.
טלקו: "אני מקבל פקודות רק מהמג"ד".
18:00 בהוראת המת"ק הסגן מקבל את תעודת הזהות שלנו. ואיך לא? הוא מסרב לתת לנו את שלו:  "לא נותן לכם פרטים לא מעניין אותי החוק שלכם"
18:05 עזבנו.

שמות החיילים למקרה של הגשת תלונה:

סגן טלקו(בהוראתו נסגר המחסום גם ביום שישי 14.1.11) , צוצקה (אולי הכינוי של הסג"מ), אמסלם, ממן.

דרך אלון מוארת באור ירח מלא של כמעט ט"ו בשבט.
אור מדורות מתוך מאהלי הבדואים. יש לשער שקר להם מאוד.

18:30: מחסום חמרה
המחסום ריק. מידי פעם עוברת מכונית. 9-10 חיילים. שלושה ניגשים אלינו. להפתעתנו, לא לכדי לגרש. הם באו לשוחח, ובעיקר להשמיע, שאנחנו משיגות את ההיפך ממה שאנו רוצות, ורק גורמות לאי נחת אצל החיילים.

הם שואלים שאלות, מעירים לנו על שגיאותינו באשר לגבולותיה ושטחה של מדינת ישראל. כיבוש? מה פתאום? זה שלנו! אנו מגינים על תושבי מכורה, מחולה, .... אתם באות לפקח, זה לא נעים למי שטוחן שעות של קור במחסום.
היה כאן מטען צינור, יודעות עליו? האם אתן יודעות על אירועים לפני שהם מתפרסמים בתקשורת?
חיילות מ"צ מגיעות לגרש מאיתנו את המתעניינים. לשנים מהם יש דעה משלהם והם נשארים איתנו. הדובר מספר שגם אם יש במחסום חיילים שהם בדעותינו, הם ממלאים את הפקודות כמו שצריך, ואנחנו לא תורמות.

18:55 עזבנו

19:20 בזק    - ערב טוב. נסיעה טובה.