פגישה בראס א-טירה עם נ. מארעבה

 13:25 שער אליהו

תנועה דלילה

פניה  שמאלה לכיוון צופין וכניסה לקלקיליה אותה חוצים דרך כביש עוקף, זו הדרך היחידה להגיע לראס א-טירה.  נוסעים דרך חבלה  הכפר שאנו מכירות מצידו השני של השער החקלאי,  דרך ראס עטיה וממשיכים לעלות במעלה דרך מתפתלת  אל הכפר.  במרכז ראס א-טירה מזדקר מגדל מים,   הגגות האדומים של אלפי מנשה מולנו ובמרחק נגיעה החומה.

 13:45 - פוגשות את נ. מארעבה  המזמין אותנו לביתו.  הכוונה היתה   לפגוש את ראש הכפר אך הוא עסוק והוא שהפנה אותנו לנידם.  הוא למד באוניברסיטת א-נאג'ח  מינהל עסקים,  עובד כיום במועצות באיזור  כמנהל חשבונות ובבעלותו גם חנות מכולת.  בכפר שתי משפחות גדולות.  לו ולאשתו 5 ילדים, 3 בנים ו-2 בנות, שתיהן סטודנטיות  בא-נג'ח  ואל קודס.  10 שנים עבד בישראל בבנין אך  מלפני 7 שנים  הוא מנוע שב"כ  כי   (מסביר לנו בחיוך)  הוא מרבה להתראיין  בכל אמצעי התקשורת, בערבית ובאנגלית, ללא מורא.  בכל הזדמנות הוא מביע דעתו על הגדר.  השטח שלו נמצא במרחק 200 מ' מביתו אך מאז בניית הגדר עליו לעבור דרך של 20 ק"מ כדי להגיע אליו.

בתקופת המסיק  נפתח שער חקלאי  בוואדי ליד הכפר, משם עם שמירה צמודה ישראל אפשרה להם ללכת על כביש הביטחון  כ-200 מ'  עד לשער שני ממול,  שממנו ההליכה קשה  בשל מבנה השטח.

לתושבי הכפר 2000 דונם

בכפר 500 איש

הם זקוקים ל-100 אישורים

כדי לנסות ולעזור ולהבין בדיוק את הצרכים שלהם  ביקשנו שידאג למפה של האזור והבטחנו לחזור בקרוב. 

חשמל-  רק לפני כחודש חובר הכפר, דרך חבלה, לחברת החשמל הישראלית. בתחילה הודיעו להם שהם יקבלו זרם נמוך, הם קנו חלקת אדמה ובנו חדר מותאם לזרם נמוך. רק אז הודיעו להם שהם יקבלו זרם גבוה. אבל התקציב שלהם אזל.  ישראל הסכימה לממן את ההתקנה, ואף העבירה למת"ק את הסכום על שם הכפר,  אבל הרשות הפלסטינית אסרה את השימוש בכסף . עניין פוליטי של שליטה.  היא דרשה שהצ'ק יגיע לידה. הרשות ממנה בסכום של 1 מיליון שקל את החיבור לבתים. 

חשבונות החשמל מגיעים לתושבים מהמועצה המקומית.

התשתית לחיבור לרשת חשמל קיימת כבר 20 שנה ועד לפני חודש ישראל התנגדה לחבר אותם.

מים- בעבר היו בארות לבתים  בהם נאגרו מי גשמים.  כשנבנתה הגדר אנשי הכפר העבירו צינורות תחתה, במימון הרשות, אל הכפר הסמוך ראס  עטיה.

כיום אין בעיה של מים בכפר.

הגדר- נבנתה קרוב מאוד לבתי הכפר והיא מפרידה בינם לבין אדמותיהם. הם נדרשים להוכיח רישום קרקעות בטאבו אך כיון שבימי הבריטים נגבו מסים מבעלי הקרקעות, אבותיהם  רשמו רק חלק קטן מהשטח.  למרות שבירדן רשום מספר הדונמים האמיתי שבבעלותם, ישראל אינה מכירה בו.  בעלי האישורים יכולים להגיע עד אזור התעשייה של אלפי מנשה שהוא אזור הררי קשה למעבר, ללא רכב. בין החלקות לאזור התעשייה אין כבישים וחקלאים נאלצים לשאת על גבם את השקים עם תוצרתם.   הבדואים בעלי אישורים  להיכנס עם רכבים גובים מהם סכומים גבוהים שהופכים את  הקטיף/מסיק לבלתי כדאי.

 15:00 נפרדנו. חוזרים באותה דרך בה הגענו.

בכניסה לקלקיליה  במרכז הכביש, חלפנו על פני  בודקה עם 2 חיילים פלסטינים חמושים.

15:20  שער אליהו

תנועה דלילה

חוזרים לכפר סבא