בית לחם (300), מת"ק עציון, נועמן (מזמוריה), יום ג' 30.11.10, אחה"צ

13.30– 17.30: לכבוד האורח (תייר) החלטנו לנסוע לאורך שכונת הר חומה ולהסביר מעט על הטופוגרפיה מדרום לירושלים.

נועמן ונוקדים:

ניתן לנו להיכנס לנועמן ללא כל שאלות או הערות והגענו בדיוק כאשר קבוצה גדולה של ילדים חזרה מבית ספר. הכפר נראה נטוש כרגיל.

בדרכנו לישובים שבצדו המזרחי של גוש עציון, הצבענו על השלטים האדומים האוסרים על כניסתם של ישראלים לישובים הפלשתינים ואחר כך נסענו להראות לאורח את הישוב נוקדים שבו חי שר החוץ שלנו ועל הכביש שנסלל בכדי לקצר את דרכו לעבודה בירושלים.

בצומת עציון לא היו חיילים.

מת"ק עציון:

זו הפעם הראשונה שאנחנו מגיעות למת"ק ביום שלישי, יומם של תושבי בתיר, חוסן ונחלין.

מרבית הפלשתינים במקום לא הכירו את הארגון שלנו ובתחילה הסתכלו עלינו בחשדנות. המחזה של ימי רביעי האחרונים חזר על עצמו. האנשים אמרו לנו שאין אף אחד בפנים ושמזה שעתיים לא נכנס אף אחד. ברי המזל שנכנסו בבוקר קיבלו את הכרטיסים המגנטיים המחודשים שלהם תוך דקות.

צלצלנו לניר שיידע אותנו שכבר אינו עובד כאן, דיברנו עם החיילת בחלון שהבטיחה לנו שכל מי שנמצא באולם ההמתנה יטופל לפני שהמת"ק ייסגר. הודינו לה וכמה אנשים הורשו להיכנס.

תיירת בריטית, המתנדבת ב"בית התקווה" בבית לחם, באה בכדי לחדש את הוויזה שלה אך לא הורשתה להיכנס. היא הגיעה עם ויזה לשלושה חודשים, וכשתוקפה פג נסעה לירדן. כשחזרה קיבלה ויזה רק לשבועיים שתוקפה יפוג בעוד יומיים. לדבריה כל המסמכים שלה היו בתוך משרדי המת"ק. שוב צלצלנו, ולבסוף הצליחה להשתחל פנימה. כשיצאה לא אמרה לנו מה קרה בפנים והאם הצליחה להשיג את מבוקשה.

כמה אנשים שלא הצליחו להיכנס ביום הקודם באו לקבל את הכר"מים שלהם – שמותיהם נקראו והם נכנסו ויצאו במהירות.

כששוב נעצרה תנועת הנכנסים צלצלנו פעם נוספת, השעה הייתה כבר אחרי 4 וביקשנו שיצא קצין אל האנשים באולם ההמתנה ויאמר להם ללכת הביתה, כי כבר אין טעם שיחכו. נאמר לנו שנאמר זאת לאנשים בעצמנו. סירבנו והתעקשנו שהובטח לנו שכל האנשים יטופלו לפני שעת הסגירה ב- 5, להפתעתנו הייתה התשובה שאם אכן הובטח לנו, כך יהיה כי "הבטחות יש לקיים"!  ואכן עם כמה חריקות החלה הקרוסלה להסתובב. עבר עוד זמן מה עד שהתור הצליח להידחף אל ודרך הקרוסלה ומשם אל הקרביים של המת"ק.

החלטנו לעזוב בכדי להספיק למעבר 300 אבל האנשים שנותרו במת"ק התחננו שנישאר עד שהאחרון שבהם יכנס. נשארנו ועזבנו רק אחרי שאולם ההמתנה התרוקן כולו. הפעם צלצלנו לחלון, לא בכדי להתלונן אלא בכדי להביע את תודותינו.

נסענו לאורך כביש 60 והראינו לאורח שלנו את אורכה של ההתנחלות אפרת.

מעבר רחל\בית לחם (מחסום 300):

כשהגענו למעבר 300, לא נראו כל תורים וגם לא אנשי ביטחון, רק חלון אחד תפקד. כל העובדים עברו ללא כל בדיקה. מהצד השני הגיעו כמה תיירים שחזרו מבית לחם לישראל, ביניהם קבוצה של תיירים נורבגיים, המגיעה כל שנה שבוע לפני חג המולד בכדי לסייע בהקמת שוק חגיגי בבית לחם.