מעבר אייל, יום ב' 14.6.10, בוקר

Observers: 
מיקי פ., דב ל. (אורח), צ'רלס ק. (מתרגם)
Jun-14-2010
|
Morning

הגענו בשעה 04:00, שמענו את הכריזה ברמקולים על תחילת היום ובשעה 04:02 ראינו את ראשוני היוצאים מהמסוף.  אלה הגיעו למחסום בחצות ובשעה 01:00 כדי להמנע מלהמתין בתוך המסוף כאשר הוא מתמלא.  אלה שיצאו בשעה 04:15 הגיעו בשעה 03:00.  במשך השעה ששהינו שם, 1540 אנשים עברו.  היות והבינלאומיים לא נכחו בצד הפלסטיני כדי לדווח לנו, לא ידענו מה היה אורך התור שם בשעה 04:00, וכמה עוד נותרו בתור אחרי השעה 05:00.

התלוננו על ההמתנה הארוכה מחוץ למסוף, וגם בתוכו, על ההשפלה היום-יומית של הורדת החגורות, הצגת תביעת העצבעות, בדיקת החפצים, וכו', על אף האישורים יקרי-הערך.  אדם אחד סיפר לנו כי נאסר עליו לחזור עם מאוורר ישן שקיבל ממעבידו.

האורח שלנו בא להסריט את הפלסטינים מתפללים בשעה 04:45.  המראה תמיד מרגש – בעל הקורא מדקלם את התפילה בעוד הקהל עומד, מתקופף, קורע ברך ולעיתים אומר "אמן," כולם יחד.  עדיין חושך בחוץ, מנורות חזקות של חצרות מפעלים מאירים את השטח; מרחוק, מאחורי גדר, רואים תור רצוף של אנשים היוצאים מהמסוף.  רוב הפלסטינים שכבר יצאו מהמסוף מצטרפים לתפילה.

מענין היה לשמוע את תגובת האורח, שזה ביקורו הראשון במחסום גבול.  הוא הזדהה מאוד עם האנשים שהיו מוכנים לעבור את הקשיים היום-יומיים של השקמה באמצע הלילה, המתנה בתור במשך שעה וחצי לפחות, המתנה להסעה לעבודה, עבודה פיזית קשה כל היום, כדי לפרנס את משפחותיהם, וחמל עליהם.  לדעתו היה זה בטיוי למעבק הקדמון של האדם על קיומו.

בדרכנו חזרה לתל אביב עצרנו בתחנת הדלק ליד "מגה" כפר סבא.  מיקי עוד ענדה את התג של מחסום ווטש. המוכר מאחורי הדלפק, ערבי ישראלי צעיר, שם לב אליו.  הוא שאל מה פירוש הדבר שאנו מתנגדות למחסומים, ונדהם והיה נרגש לפגוש יהודים ישראלים שהאמינו כי גם לערבים זכות לחות בארץ הזו.  סיפר כי כל הזמן הוא פוגש יהודים האומרים לו כי אין לו מקום פה.  במיוחד כואב כאשר צעירים רוסיים הנמצאים כאן שנים מעטות בלבד אומרים לא כי זו אינה ארצו.