מת"ק עציון, נועמן (מזמוריה), יום ד' 20.10.10, אחה"צ

 נועמן, מת"ק עציון

13.00 – 16.45

חייל משמר הגבול במחסום המכוניות שבכניסה לנועמן רק דרש שנכריז כי הכניסה לכפר היא על אחריותנו בלבד. במחסום הולכי הרגל בדיוק נבלעה קבוצה של תלמידים שזה עתה חזרו מבית ספרם באל-חאס, השעה הייתה 13:45 והטמפרטורה הגיעה ל- 35 מעלות. הילדים יצאו כעבור דקות ספורות מהבקתה שבמחסום ועמם אישה הנושאת שקית קניות מלאה. עצרנו והצענו הסעה לכפר. הילדים היססו אך כשראו את האישה שמחה להיכנס לרכב ולחסוך מעצמה את העלייה הביתה בחום הקופח, נעתרו גם הם. הדרך החשופה לחום, לרוחות ולגשמים בחורף אכן אינה נעימה.

הכפר, כתמיד, מנומנם בשעות צהריים אלה ואף אדם לא נראה ברחוב הצר. יותר ויותר שטחים חרושים, מסביב לבתי הכפר ובחצרות הבתים עצמם. לא היה טעם להמשיך ולשהות בכפר אבל אנחנו תמיד מרגישות שיש צורך לבקר מדי פעם.

כבר מרחוק הבחנו במספר הרב של המכוניות במגרש החנייה של מת"ק עציון. האולם היה מלא אך מרבית האנשים הצטופפו, בערמה אנושית, במעלה המדרגות המוליכות אל הקרוסלה. בערמה הזו הוחלפו דחיפות ונשמעו צעקות וגידופים בקול רם מאד. כמה אנשים פנו אלינו בטענות קשות על מצב העניינים במת"ק. לדברי כמה מהם הם נמצאים במקום מהשעות הקטנות של הלילה (נשמעו שעות כמו 04:00 או 05:30). אחרים, או שהיו אלה אותם מתלוננים, הלינו על כך שהם באים כבר שלושה שבועות ברציפות בכדי לקבל כרטיס מגנטי חדש, ובכל פעם הם נשלחים הביתה כי שעות העבודה של המת"ק הסתיימו לפני שהגיש את השירות הדרוש. האנשים אף טענו שקצב העבודה אטי מאד וכי בכל פעם נכנסים רק ארבעה אנשים וזאת מדי חצי שעה. הצלחנו לחדור מבעד לדוחק הנורא אל הקרוסלה עצמה ופנינו אל החייל בחלון ושאלנו על האפשרות לזרז במעט את התהליך. הלה ענה בנימוס שאיננו יכול לפעול כאשר הלחץ על הקרוסלה כה גדול וכי יש צורך לשכנע את האנשים לשבת באולם. הצענו לסדר רשימת תור כך שהלחץ על הקרוסלה ייפסק. עכשיו נעה ערמת האנשים אל מקום מושבנו, בו ניסינו להכין רשימה. הכאוס והצעקות סביב הרשימה רק התחזקו. צלצלנו אל קציני המת"ק וביקשנו שאחד מהם יבוא להרגיע את הרוחות. אחרי כחצי שעה אכן הופיעו שני קצינים, אחד ממונה בשם דני והשני כמאבטח. דני דובר ערבית פנה אל הקהל וביקש בתקיפות שקט וסדר. הקהל נענה לסמכות ואז בחר הקצין באופן כמעט אקראי כ- 20 איש (ראשונה הייתה האישה היחידה שישבה בתור) והבטיח כי יכנסו ואת השאר (עוד לפחות 40) שלח החוצה והציע שילכו הביתה ויחזרו בעוד שבוע(!)

אחרי שסיים את סידור אולם ההמתנה נענה לפנייתנו וניסה גם להשיב על שאלותינו על הסיבות ללחץ הנורא ועל הסיכויים למצוא פתרונות פחות משפילים ומתישים עבור האוכלוסייה התלויה במת"ק לצרכי מחייתה. תחושתנו היא, כמובן, שלא נעשה כל ניסיון ממשי להתמודד עם השאלות הקשות הללו הדורשות מעט חשיבה ארגונית.

הסיבה העיקרית ללחץ היא כמובן העובדה שכל הכרטיסים המגנטיים פג תוקפם באותו המועד, האם לא ניתן להציע תקפות כרטיסים לתקופות מגוונות? נאמר שחלקם יקבלו כר"ם לשנה, חלקם ל-13 חודשים וכו'? סיבה נוספת היא העדר כוח אדם מספיק בתקופות הלחץ הגדול? האם לא ניתן בתקופות כאלה לדרוש ימי עבודה ארוכים יותר מהחיילים, תמורת ימי חופשה עם תום הלחץ?

אנחנו איננו מומחיות לארגון ושיטות אך יש אנשים שזו מומחיותם. אנחנו כן יכולות להבחין בעובדה שהמצב כפי שנגלה לעינינו היום יוצר עוד ועוד מרירות ושנאה כלפי השליט!