מעבר אייל, יום א' 3.10.10, בוקר

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
מיקי פ., דבורה ל., צ'רלס ק. (מתרגם)
Oct-3-2010
|
Morning

אם מתבוננים במחסום הזה ללא כל ידיעה מוקדמת עליו, רואים זרימה מסודרת של גברים צעירים ובגיל העמידה יוצאים מן המסוף ופונים למגרש החנייה.  במגרש ממתינים נהגי מיניבוסים המנסים לתפוס נוסעים כדי להובילם למקומות כגון מחלף גהה, כפר סבא, פתח תקוה, וכו'.  מאות גברים יושבים על סף המדרכה, או בקבוצות קטנות במגרש החנייה, או עומדים ליד קיוסק קפה קטן, או, אם השמש טרם זרחה, בקבוצות תפילה גדולות וקטנות.  גם מכוניות פרטיות מגיעות להעלות נוסעים.
הכניסה למסוף אסור לנו, בתור אזרחי ישראל, וגם אסור לנו לראות את הצד הפלסטיני, שם אלפים ממתינים בתור.  אך הסיפורים שמאחורי המראות הם המאפשרים לך להבין את ייאושם של גברים אלה המקווים להתפרנס בדוחק בישראל מכל עבודה הבאה ליד.
אחרי שהם משקימים קום ויוצאים מבתיהם, פועלים אלה עושים את דרכם לאייל.  הם באים מקרוב – מקלקיליה – או מרחוק – מבקעת הירדן.  כאשר הם מגיעים לאייל הם ממתינים בתור עם אלפי אנשים אחרים (4,000 נכנסו היום בין השעות 04:00 – 06:00).  ממתינים כ-45 דקות בתור כדי להכנס למסוף, ובתוך המסוף אפשר לחכות עוד חצי שעה עד שעה.  כאשר יוצאים מהמסוף מחכים להסעה, ועל זה יש להוסיף זמן הנסיעה.  כך שכבר בילו כ-4 שעות עוד בטרם התחילו לעבוד.  ואז שמונה שעות עבודה קשה, ואף יותר, ובסוף הדרך הארוכה בחזרה הביתה.  כך קורה יום-יום, במקרים שבהם האדם הוא בר-מזל ויש לו אישור וגם יש לו עבודה.
להלן מספר דוגמאות מהיום, בנוגע לזמן שלקח אדם לצאת מביתו ולעבור את המחסום:
אדם שיצא מביתו בשכם בשעה 03:00, הצטרף לתור בשעה 04:00 ויצא מהמסוף בשעה 05:45.
אדם שיצא מביתו בג'יוס בשעה 03:30, הצטרף לתור בשעה 03:45 ויצא מהמסוף בשעה 05:15.
אדם שיצא מביתו בסיניריה בשעה 04:30, הצטרף לתור בשעה 04:45 ויצא מהמסוף בשעה 06:00.
המלווה האקומני בצד הפלסטיני ספר לנו כי ההמתנה בתור מחוץ למסוף היום היתה רגועה יחסית, אם כי ארוכה, כי היו שם נציגים של ארגון העובדים הפלסטיני אשר שמרו על התורים, מגובים במשטרה הפלסטינית.  אשתקד, כאשר עדיין הותר לנו לעמוד בצד הפלסטיני, היה תוהו ובוהו לעתים קרובות, אנשים דוחפים, מטפסים אחד על השני, צועקים, כדי לתפוס מקום בתור.
לפי מה שהפלסטינים מספרים לנו, קיים מתח רב בתוך המסוף כי התורים מתקדמים לאט, היחס משפיל ויש בדיקות מיותרות.  יום אחד הכל בסדר, ולמחרת יתכן ויוחזקו באחד ה"חדרים" במשך שעה.  ה"חדר" הוא מקום בו נערכת בדיקה נוספת, שאנשים נבחרים לה מקרית.  הפלסטינים אומרים ש"עברנו כבר סינון קפדני כדי לקבל את הכרטיס המגנטי ואישור עבודה בישראל.  כבר הוכחנו את עצמנו.  לשם מה ההשפלה היום-יומית הזו?"