בית לחם, מת"ק עציון, נועמן (מזמוריה), יום ד' 6.10.10, אחה"צ
17.00 – 14.00
נועמן:
לחייל במחסום מזמוריה לא היה מושג מי אנחנו ולא התנגד לכניסתנו לנועמן.
הכפר נראה נטוש רק כמה ילדות היו בדרכן בחזרה מבית הספר. בדרכנו החוצה פגשנו את המוכתר שהזמין אותנו לביתו, כשסירבנו הסכים לשוחח איתנו בחוץ ליד ביתו.
התושבים מרגישים כמו בבית סוהר, ועתידם עדיין אינו ברור. קרוביהם אינם יכולים לבוא לבקר כי איש אינו מורשה להיכנס לכפר.
בחג עיד אל פיטר היה עוצר
בגלל ראש השנה כך שהתושבים גם לא יכלו להגיע דרך אל חאס לבית לחם.
בכל פעם שמתחלפת היחידה במחסום ומגיעים חיילים חדשים יש התנכלויות מיותרות בתושבים ועל המוכתר להתקשר למפקד לעתים קרובות.
חנות המכולת הקטנה בישוב נסגרה כי לא הצליחה להביא מוצרים אל תוך הכפר, אפילו החציר המיועד לכבשים, מהווה בעיה והוא מושלך בכביש כי לא ניתן להעבירו דרך המחסום מבלי שייסרק.
בשבוע שעבר עוכב במחסום למשך יום שלם מקרר חדש של אחד התושבים.
גם אל הילדים מתנהגים החיילים בגסות כאשר הם בודקים את הילקוטים שלהם.
מת"ק עציון
התור הסתרך אל מחוץ לאולם ההמתנה, מראה שכבר לא ראינו מזה חודשים רבים. ביום רביעי מטפל המת"ק בתושבים מסביבות תקוע ובשל העוצר בסוכות והעובדה שימי רביעי הקודמים היו כולם ערבי חג, הצטברו המון בקשות משעות הבוקר המוקדמות.
היו אנשים שסיפרו לנו שהגיעו כבר ב- 5.30 לפנות בוקר ואפילו לא הושמו ברשימה כלשהי.
מסתבר ש- 150 בעלי המרפקים הצליחו להיכנס ולשאר נאמר שילכו הביתה ויחזרו בשבוע הבא, משמע עוד שבוע ללא סיכוי לעבודה.
הצעירים שבתור לא קיבלו את הדין וניסו להידחף אל הקרוסלה. המבוגרים יותר ישבו על הכיסאות או חיכו בחוץ וציפו שאולי יתמזל מזלם.
לשני מקרים הומניטאריים היה קושי להיכנס על אף העובדה שקיבלו רשות לכך וגם הם ניסו להידחף. נ
יסינו להתקשר מספר פעמים בטלפון לתוך המת"ק וכשראינו שמאומה לא קורה גם יצרנו קשר עם חנה ב.
אחד מהמבוגרים התחיל להכין רשימת תור שלא כללה את אלה שסירבו להתרחק מהקרוסלה.
באותו הזמן הודיעה החיילת שבחלון, עמה יצרנו קשר בעניין המקרים ההומניטאריים, שאחד הקצינים עומד להיכנס לאולם ההמתנה. ואכן שני קצינים עם רובים שלופים הופיעו.
בתחילה התעלמו מרשימת התור שהוכנה וטענו שלמחרת שוב יהיה קהל רב מאד מבית ג'אללה והם לא יוכלו לטפל במקרים מימים קודמים. אחרי זמן מה הם התרככו והסכימו לעבוד שעה נוספת, עד 6.00 והסכימו להכניס 15 אנשים מהרשימה ואפילו לאפשר בכל בוקר, מכאן ואילך, לקבל 10 אנשים נוספים מרשימה זו.
הציבור באולם נרגע מעט ואנחנו החמאנו לאייל הקצין על שדיבר בערבית שוטפת והצענו שיבוא לעתים קרובות יותר להרגיע את התסכולים.
מעבר רחל (בית לחם), מחסום 300:
לא היו תורים, כנראה שמרבית העובדים כבר עברו.