ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 17.10.10, אחה"צ

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
רוני ה' ותמר פ' (מדווחת)
Oct-17-2010
|
Afternoon

  
 
מחסום קלנדיה:
בכניסה למחסום עזובה ושממון.
כנהוג בכל טרמינל, גם פה מושמעת "מוסיקה" הממחישה את הכתוב על השלט הבוהק המקדם את הבאים ולשונו "שהות נעימה".  מבעד למערכת הכריזה בוקעים קולות צורמים צווחנים חסרי פשר בבליל של ערביתinfo-icon ועברית, כאילו נוצרה שפה חדשה שלא דוברות העברית ולא הבקיאים בשפה הערבית מבינים.
בפקק התנועה הנצחי שלפני הכניסה למחסום מדלג בין הרכבים פעוט רוכל חדש. נדמה שילד שכמותו, כשרק לומד לעמוד על רגליו, טרם עמד על דעתו, נשלח תוך סכנה לחייו אל הרחוב הסואן והמזוהם לעשות לפרנסת המשפחה. (תמונה מצורפת).
 
מחסום אל-ג'יב:
זרם איטי של שבים מיום עבודה.
המחסום לא מיועד למעבר אל מדינת ישאל או ממנה. כל קיומו לשם רווחת תושבי ההתנחלויות "גבעת זאב" ו"גבעון החדשה", כדי שהבונים והמשפצים אותן, אלו שהיו בעליה ההיסטוריים של האדמה עליה הן ממוקמות, יוכלו לעבור למקום עבודתם ולשם בלבד. כי רק נשים וגברים פלסטינים שברשימה, "נקיים" לשיטת השב"כ, חוצים את הגדרות והשערים – כשלושת אלפים מדי בקר ושבים לביתם/כלאם עם ערב.
 
"בשעה 5.00 כל בקר אני כבר פה ועובר לא לפני 7.00" – סיפר מאהר, תושב בית-חנינה הישנה (שמצדה הפלסטיני של החומה) שהסב עמנו לכוס קפה במזנון מאולתר. תוך כדי לגימת הקפה סיפר שאחיו, הנשוי לאישה תושבת בית-חנינה החדשה, בעלת ת.ז. כחולה, מותרת לו השהייה בביתו בלבד ואסורה עליו היציאה ללא התר מיוחד הניתן מעת לעת לצרכי טיפולי בריאות ומוגבל לימים ספורים. את הוריו ואחיו לא פגש אותו אח מאז הושלמה החומה וסגרה על העיירות הפלסטיניות הסובבות את ירושלים המזרחית כמובלעות.
 
בחצי השעה הראשונה לשהותנו במקום תיקשרו עמנו החיילים דרך מערכת הכריזה. רמקול השמיע קולות. בעיקר הגיים. מעט מאד מילים. הפנייה נעשתה בלשון יחיד נוכחות:"את! אל תעמדו שם!... את רוחי!...  אסור לצלם!..." שהוחלפו ב:"היייי... הוווו...." ואז בשריקות ובנקישות קצובות. משלא נענו, שמענו את בעל הקול קובל:"מה אני יכול לעשות? – הן לא שומעות בקולי..." וכשדבר לא עזר, הופעלה סירנת אזעקה.
 
לקראת ערב נמצא הגיבור שהעז לצאת לקראתנו מעברה הפנימי של הגדר המקיפה את המחסום – מאבטח חברה אזרחית מלווה בשני חיילים שעל גבם מוטבע מיספר סידורי (לשם מה?).
המאבטח פקד עלינו לא לצלם, לא להתקרב לגדר וגם: לא לעמוד בשטח האדום  תוך שהוא מפעיל איומים ילדותיים משהו:"אקרא למג"ב ותשבו במעצר..." ו:"יבוא שוטר ויעצור אתכן..."
לחצות את המחסום כדי לשוב לביתנו לא אפשרו לנו. "אתן לא ברשימות האלו" אמר שוטר מג"ב תוך שהוא מנפנף לעברנו באגד ניירות פוליו.
 
 
מחסום ג'בע:
החיילים במחסום שוב אינם מנסים להרחיק אותנו אלא לשוחח. במהלך הימים שחלפו מאז פגישתנו האחרונה ובעקבותיה צברו שאלות ומיד כשחנינו מיהרו אחדים לעברנו:"יש לי שאלה..." -  ושאלו ושוחחו וסיפרו וניסו להבין. הם גם ביקשו וקיבלו את כרטיס הארגון הכולל את כתובת האתר:"לקרא מה כותבים עלינו ..."
במהלך השיחה, חייל שנשאר על משמרתו סגרinfo-icon למשך זמן קצר את המחסום בפני הרכבים ע"י גרירת חסימות פלסטיק למרכז הכביש. חבריו הסבירו:"נוהל שבירת שיגרה".