קלנדיה, יום ו' 22.10.10, בוקר

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
נילי פ, עפרה ט, – מדווחת
Oct-22-2010
|
Morning

אנחנו משאירות את המכונית מחוץ למחסום ונכנסות למחסום 'הפוך', כלומר לא מאזור החניה ולא דרך הטרמינל. את רוב המשמר אנו "מבלות" לאורך הקטע שבין הקרוסלות הראשונות לקרוסלות השניות - אלו שלפני הצגת התעודות. משם אנחנו יכולות לשוחח עם האנשים הממתינים וגם לנופף בידיים ו"לתקשר" בתנועות פה וטלפיים עם השומרים הכלואים בעמדה הסטרילית.
9:00 המון אנשים נשים וטף צובאים על הקרוסלה הראשונה, זאת מאזור הטרמינל. שלוש עמדות בידוק פועלות.  רוב הקהל הולך לתפילת יום השישי. יש להם אישורים מיוחדים הניתנים לפרק זמן קצר. חלק פונים אלינו ומתלוננים שהמצב נהייה יותר ויותר קשה; יותר לחץ במחסום; יותר קשה לקבל אישור ללכת לתפילה; לא ניתן לדעת מראש אם האישור יתקבל (אישה מאל בירה ספרה כי את הבקשה יש למסור ביום א' לנציג המקומי, משם הבקשה עוברת למת"ק בבית אל, וביום ה' מתקבל או נדחה האישור); מספרים על פעמים רבות שהבקשה נידחת (יתכן שבגלל תקופת החגים הצטברו הרבה בקשות שלא נענו) הלחץ במעברים הצרים אינו פוסק. כל פעם שהשומרים משחררים את הקרוסלות הראשונות, האנשים רצים מהר מהר לראש התורים של הקרוסלות הבאות. בהם שוב הצטופפות ולחץ, לעיתים עד כדי צעקות. כעס גדול באויר.
שחרור הקרוסלות מתרחש כל כ-20 דקות. אבל אחר כך, מי שלא זכה להגיע לראש התור החדש, מצפות לו עוד לפחות 15 דקות לפני הבדיקה. אנחנו מנסות תחילה בשיטת נפנופי ידיים לחיילים שבכלוב תור הבדיקה הראשון, ואחר כך בשיטת הטלפונים לבעלי סמכות שמבטיחים "לבדוק". אחד מהם טוען שהוא נמצא בשטח מ-9:30 (היכן נמצא הרואה ואינו נראה אנחנו לא מזהות) והכל לטענתו עוברים בזריזות. נדמה שמונהגת מעכשיו מדיניות אחרת של שחרור הקרוסלות - לא לחכות שאזור הביניים יתרוקן אלא לאפשר לאנשים למלא גם את אזור הביניים. אולי כך ההרגשה יותר טובה, יש התקדמות.
לפי העומדים בתור הם מבקשים להגיע להר עד 11:30. אז מתחיל המואזין. לפי אחד מנציגי השלטון שעונה לנילי טלפונית – התפילה מתחילה רק ב-12:30. כך שיש זמן לכווווולם להגיע.
נגש אלינו גבר יליד ירושלים, אזרח ארצות הברית שבא לביקור דרך הגשרים. הוא קיבל ויזה המאפשרת לו לנוע רק בתחום הראשות הפלסטינית ולא להיכנס לירושלים, עיר מולדתו. הוא מספר כי פנה אפילו לגברת קלינטון בבקשה שתעזור לו. לשווא. הבודקים מורים לו לשוב על אחוריו, אבל עכשיו הוא כלוא בלימבו שבין הקרוסלות -  הן נעולות ולא משתחררות לצד הפלסטיני. במצב דומה נמצא גם זוג מבוגר יותר. גם הם מחזיקים בדרכון אמריקאי שלא מאפשר להם להיכנס לירושלים והם נאלצים לשוב על עקבותיהם אך כלואים בשטח ההפקר. רק אחרי טלפונים  הכלואים יכולים לשוב כלעומת שבאו.
 
11:00 הלחץ פוחת. אנחנו חוצות את הקרוסלה האחרונה ומצטרפות לתור העוברים בין הברזלים הצפופים. נגשים אלינו קצין וחייל. איתם דיברנו כנראה בטלפון. כן, הם חושבים שהכל הלך מצוין. לחכות 20 דק' כל פעם לפני כל קרוסלה, סה"כ כ-40 דק' זה ממש בסדר להבנתם. הם מסבירים שמדובר פשוט בבעיה של כוח אדם. אין להם יותר אנשים לאייש את תחנות הבדיקה... כולם התגייסו לשבת בכלובים כדי לזרז את מעבר האנשים, שאנחנו צריכות להבין אותם, שגם הם מעוניינים שהכל יתנהל מהר ללא בלגנים. שבת שלום.
 
מקווה שמפקד המחסום לא יעלב ולא ידרוש מאיתנו פיצויים, כמו השופט הצבאי הנכבד, על השימוש בביטוי "בילוי".