תרקומיא, יום ב' 6.9.10, בוקר

הגענו מוקדם למעבר כדי לראות את קצב המעבר בשרוולי הבדיקה.
בדרך מולנו (באנו מכיוון קרית גת) טרנזיטים רבים, כנראה עם פועלים שעברו במחסום בדרכם למקום עבודתם בישראל.
5.10 – הגענו למחסום. בשער קיבל את פנינו סגן המנהל דודי, שהראה נכונות גדולה לארח אותנו ולהסביר כל דבר. עברנו לצד הפלסטיני וצפינו בפועלים העוברים.
הסככה עם מבוך הגדרות נראית נורא: לכלוך של בקבוקים ריקים, כוסות קפה וקרטונים על הרצפה ותלתליות שיורדות מהתקרה עד לגובה הראש של העוברים.
המעבר מהיר. הקרוסלה אל שרוולי הבדיקה פתוחה כמעט כל הזמן וזרם רציף של אנשים עובר ממנה אל אזור הבדיקה. הפועלים הרצים לאורך המבוך ממלמלים כלפינו שאנחנו צריכות לבוא ביום ראשון. הם מוסיפים שטוב שבאנו היום כי אולי זה עוזר, וכל אחד טוען שביום אחר יש בעיות.
דודי אומר שיש 8 עמדות בידוק ואכן, נראה כי אין כמעט עיכוב בבדיקה.
אדם אחד נראה מחכה ולא עובר – טביעות האצבע שלו כנראה לא תקינות ועליו לחכות עד השעה 8, אז הצבא מאפשר חידוש הנושא.
כשעברנו עם המכונית אל הצד הישראלי הבחורה במחסום דרשה שנעמוד בצד והרכב ייבדק. ואכן עשו לנו בדיקה מדוקדקת, ממש כמו לנהגים שמובילים פועלים, רק יותר מהר.
בצד עמדו רכבים פעורי דלתות מחכים לבדיקה, חיילות עם כפפות על הידיים, בידיהן מראות על מוטות שמשקפות את תחתית המכונית וכלבים. בודקות די לאט את המכוניות.
בשיחה עם דודי הוא סיפר כי עוברים כ- 4000 פועלים ביום, בימי ראשון יותר וברמאדן קצת פחות. הוא כל הזמן בודק את מספר העוברים. כשדיברנו איתו, בשעה 6.00, עברו כבר 2200 מהבוקר.
הוא מספר על ונדליזם של הפועלים – מפרקים וגונבים אסלות וברזים ולכן השרותים בצד הפלסטיני נראים כמו חורבות.
במגרש החנייה מחכות כבר משאיות סחורה. המעבר מתחיל בשעה 7.00. דודי מאוד גאה בתפעול המעבר ומספר כי 120 איש עובדים במקום.