ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת), דיר שאראף (חביות), חבלה, שבי שומרון, יום א' 12.9.10, אחה"צ

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
אליקס ו., סוזן ל. (מדווחת), ג'ורדן ב., איימי ב. (אורחים), צ'רלס ק. (מתרגם)
Sep-12-2010
|
Afternoon

סיכום: ערב ראש השנה עבור רבים, יום שלישי של איד-אל-פיטר עבור אחרים.  הבעייה היא שאחרי 43 שנות כיבוש, והנחישות הישראלית לשמור על שלטונה ולהפקיע קרקעות, דורות של ישראלים כבר אינם רואים את הצד השני, הפלסטינים.  על אף שחברות מחסום ווטש מתנדבות להכנס לגדה כדי לעקוב אחרי הפרות זכויות אדם, עובדה היא כי אנו גם נוקטות גישה "אישית," מבקרות אצל אלה אשר הכרנו משך השנים במחסומים או לידם, מחוץ למסופים או ליד השערים החקלאים.  נכון, אנו נמצאות שם בכדי "להעיד," אך גם כדי לפגוש בני אדם אחרים ולומר "שלום" לאנשים שכל רצונם לנהל חיים "נורמליים" – כמונו.
חבלה
14:00  אנו מגיעות בשעת הפתיחה הרגילה, והשער(ים) פתוח(ים).  אך מכיוון ששעון החורף התחיל היום, שאלנו בנוגע לשעות פתיחת השערים.  בינתיים רק הקדימו בשעה את הפתיחה בערב – 16:45 עד 18:00.  אנשים ממתינים בשני צדי גדר ההפרדה – כ-15 בצד של חבלה, מחצית המספר הזה בצד בו אנו עומדות.  כיוון שחג היום, יש מספר קטן יותר של עגלות עם סוסים וחמורים, ואין כלל טרקטורים.
14:10  שלושה חיילים מחוסרי התלהבות סוגרים את השערים ביום לא חם במיוחד של סוף הקיץ.  מדוע השערים סגורים?  "היה אירוע."  אעפ"כ, אדם מבוגר ועגלתו מורשים להכנס לאמצע הכביש של גדר ההפרדה, והגויאבות שלו עם ריחן המתוק, המוסתרות מתחת לשמיכה, נחשפות לבדיקה.  שער המתחת מעברו השני של המחסום, שהיה סגור, נפתח לרווחה והעגלה עוברת.  עוד עגלה עם גויאבות, אשר הבעלים נאלץ, כרגיל, לעזוב אותה ואת הסוס ולגשת לבונקר הבטון המשמש כעמדת בדיקה לפני שהוא ממשיך בדרכו. 
14:20  ג'יפ לבן מגיע – "משטרה" רשומה על דפנו – חיילים ושוטרים משוחחים ביניהם.  אנשים ממתינים, דבר אינו זז.  כרגיל.  למהירות – סליחה: לאיטיות – שבה מתנהלים החיילים אין קשר לחום, אלא היא נובעת מהמדיניות הכוללת:  שיחכו, לבדוק שוב ושוב (גם אנשים העוברים יותר מפעם ביום, וכו' וכו').
אין מה לדווח אודות כביש מס' 55, מלבד רכבים רבים של הצבא.  מחסום פתע אחד בלבד (אם אמנם היה זה מחסום פתע) בכניסה הישנה לשבי שומרון, שם קבוצת חיילים עמדה בצידי הכביש ליד שני רכבי המר.  תנועה רבה ומהירה בענבתא – לא רואים חיילים; רוכל אחד בלבד, מוכר תאנים.
שוב עברנו על יד ג'ית וסרה על הכביש שנסלל מחדש וירדנו לבית איבא בכביש החדש המזופת, מתנת "העם האמריקאי לעם הפלסטיני."  מתחתנו נראה בית איבא מאובק ואומלל כתמיד.  הימים בהם היה שם מחסום כל הזמן, והטרדה מתמדת, הסתיימו.
דיר שרף
יכולנו להיות ביישוב ישראלי, מאחר ומגרש החנייה ליד המיני-מרקט מלא מכונויות בעלות לוחיות צהובות.  פלסטינים ישראלים כה רבים קונים בשכם וסביבתה שהמיני-מרקט פתוח מסביב לשעון בימים לפני תחילת איד אל-פיטר, ואפילו היום המסחר ער. שבי שומרוןנסענו במעלה כביש מס' 60 עד למחסום, ולא כמו בימים רגילים החיילים המנומנים המוצבים כאן שמים לב אלינו, ושניים מהם ניגשים אלינו בזמן שאנו מתכוננות להסתובב ולרדת בחזרה.  כמו בפעם הקדומת, הקצין – אשר נראה כי עדיין אינו יודע הרבה עלינו ועל מעשינו – צריך להשתיק את פיקודו הלהוט אשר רוצה לתשאל אותנו.
ג'וברה
16:05-16:40 כמו המכוניות הישראליות האחרות, אנו עומדות בתור וממתינות וממתינות.  נראה כי יש מאות רכבים מחכים להכנס בחזרה לישראל, ומרחוק אנו רואות תור ארוך של רכבים עוברים את השער ישירות מטולכרם – זו הפעם הראשונה במשך שנים רבות שג'וברה מתפקד כצומת.
ארתאח
16:50  הכביש חסום; אין כניסה למגרש החנייה של המסוף.  פועלים פלסטינים מעטים חוזרים, אך מספר טרנזיטים מורידים פועלים בקרבת מקום.