קלנדיה, יום ו' 21.5.10, בוקר

9:00-11:30
מחסום קלנדיה 09:00

זה מספר חודשים שהמנהל האזרחי מנפיק היתרי מעבר לתפילה בהר הבית בימי ששי. ההיתרים ניתנים למספר מסוים מתושבי הגדה,  לנשים וגברים מעל גיל 50 ולילדיהם עד גיל 12, בתנאי שהם לא מנועים בטחוניים. וגם זה רק למספר מסוים מכל כפר או יישוב וליום ששי מסוים - על פי החלטת ישראל. את הדברים האלו למדנו מן הפלסטינים ומעיון בתסריחים (אישורי מעבר) שלהם.

היתרים הם גם נייר עם מגבלות ואיסורים, עונשים, השפלות וביזוי, כפי שנגלה בזמן העמידה בתור.
 מאות אנשים עומדים בתורים צפופים ודחוקים. רוב האנשים מבוגרים עם תעודת זהות ירוקה, גם הם וגם הילדים לבושים בבגדי יום טוב.הדהומניזציה של הפלסטינים מתגלה ממבט ראשון. אולם ההמתנה של "טרמינל" קלנדיה מטונף. עם האבק התמידי נישאים באוויר גם ריחות של שתן וממערכות הכריזה צורמות מלים שאי אפשר להבין אבל אי אפשר לטעות בטון המתעלל המאיים שלהן, כמו דיברו למסדר פושעים במחנה. וכפי שמהר מתברר, אלה היו פקודות והוראות והערות נלעגות ולועגות כלפי כל מי שעמד בתור. זמן העמידה בתור הוא כשעתיים ויותר, עד ליציאה.
 כאמור התסריחים (אישורי המעבר לתפילה) ניתנים לבני 50 ומעלה נשים וגברים. ילדים עד גיל 12 מורשים לעבור רק בלוויית הוריהם בעלי ההיתרים. נכדים לא מורשים לעבור עם הסבים כפי שאמרה לי שכנתי לתור: "לא ילדים של ילדים ולא בנות של בנות."
הפלסטינים הגיעו מבית סוריכ, בית איכסא, ביתוניא, ארם.

חבר מועצה של היישוב לוקח קבוצת תעודות זהות ומבקש את התסריח במת"ק קלנדיה. על האישור כתוב:
מת"ק שומרון עוטף אלראם

היתר ללא צורך בכרטיס מגנטי

היתר כניסה לירושלים מ 5:00-19:00 לתאריך...

המעבר לכל תושבי המקומות הנ"ל רק ממחסום קלנדיה.

בתורים היו מעט מאוד אנשים בעלי תעודות זהות כחולות. היו גם היתרי מעבר לביקור משפחות, היתרי מעבר לצרכים רפואי, היתרי מעבר לעבודה/מסחר. כולם היו ממורמרים וחזרו על המשפט "זיי אלע'נם",  כמו כבשים, אסוציאצות של אנשי כפר. בוויכוח פוליטי קצר הם אמרו שאין מה לצלם ולרשום עוד, הרי כל העולם יודע. הרי כבר נכתב ונאמר וצולם כל כך הרבה, ושהעולם הערבי הכי אשם.

אשה בוכייה כבת 70 הוחזרה אחרי שעמדה שעתיים בתור, כי לא היה לה תסריח - היא קיוותה לעבור בזכות קמטיה. אשה אחרת בכתה עוד לפני שהגיעה לחיילת כי פחדה שמא לא יתנו לה להיכנס עם נכדותיה הפעוטות.  עוד אשה עם דמעות בעיניים סיפרה שיש לה אישור לביקור משפחות אצל בנותיה בירושלים, זו הפעם השניה בשנתיים. הגברים במשפחתה  מנועים ורק היא יכולה לבקר את הבנות בבתיהן. אם צעירה עם אישור כניסה רפואי בכתה על בתה החולה ועל הסבל הנוסף והמכוון של המחסום.
היום לא פתחו שער הומניטרי. 

התנהגות החיילות שמאחורי הזכוכיות המשורינות - מחפירה ומתעללת. הן לא הפסיקו לצעוק על כל מי שהגיע מולם, דיברו בעברית וצרחו על מי שלא הבין, חזרו וקראו לנשים מטומטמות, והפחידו את הילדים ואת הזקנים והזקנות עם ההוראות במיקרופון. מי שמגיע/ה לאשנב צריך/ה להדביק התעודה לזכוכית המשורינת, להכניס את התסריח דרך חריץ מתחת לחלון, פה ושם נתבקשו נשים וגברים להניח ידיים לזיהוי ביומטרי (טביעות אצבעות), לפי הסדר הנ"ל וחסר לו לחסר הנסיון שלא מבין. לילד אסור לעבור לפני הוריו, וילד אחד כמעט בכה כשלא הבין והחיילת צרחה עליו עוד יותר והפעם ב...אנגלית .הכי הרבה שמענו: "יא חג'ה, לווין,לפיין [הי אדון, לאן?], את מטומטמת או חירשת ?"
 כשהגיע התור שלנו, אחרי שעתיים מאז הצטרפנו אליו, רשמו במחשב את מספרי הזהות שלנו. המספר שלי היה כבר מוכר עם הפרטים (לא שמתי לב שרושמים בקלנדיה עד שלא קראתי על כך בדוח האחרון של תמר פ.). מה יצא מזה מי יודע. מילא, זיי אלפלסטינים, סופסוף.

הערתי לחיילת על הצעקות והלעג שלהן כלפי הפלסטינים. לולא הזכוכית המשורינת שחצצה בינינו היא וחברותיה ודאי היו מתנפלות עלי פיסית. נענינו כי אלה (הפלסטינים) "הם לא אנשים, הם מטומטמים וטיפשים... בגללם אנחנו פה 12 שעות משמרת, שיגידו תודה על שאנחנו נותנות להם לגור בישראל... לא בעיה שלנו שלא מבינים עברית שילמדו..."
את העונש שלנו קיבלנו כשנעלו בפנינו את הקרוסלה האחרונה לעוד מספר דקות. ועל הדרך הענישו את הפלסטינים מאחורינו.