ארתאח (שער אפרים), חבלה, מעבר תאנים, ענבתא, יום ה' 13.5.10, אחה"צ

 
13:45 שער חקלאים חבלה.
השער נעול למן השעה 13:30. שני חיילים עדיין נמצאים ליד השער.
ס. מוביל עגלה עמוסת קרשים. הכניסה נמנעה ממנו. הוא וסוסו רשאים לעבור, אך לא כן הקרשים. אלה טעונים אישור משלהם ע"י המת"ק. יתירו לו לעבור רק אם יפרוק את מטענו. בדיון טלפוני בעניינו מאוחר יותר מבקש קצין במת"ק לדעת את מניינם של הקרשים.
13:47 מגיע  אוטובוס המסיע ילדים, החוזרים מבית ספרם לבתיהם בכפרים הבדווים, שנשארו "בצד הישראלי" של מכשול ההפרדה החדש במובלעת אלפי מנשה. עד לפני כמה ימים נכנסו בשער הצהוב החדש של הגדר החדשה, שהושלמה, הסגור מיום  רביעי. האם היד שנעלה את השער הקודם היא-היא היד שנעלה גם את השער הנוכחי?
או שמא יד שמאל אינה יודעת את מעשיה של יד ימין?
13:50 י. מסורב כניסה וכן נמנע ממנו אישור למחסום 109. הוא זקוק לאישור כדי לעבד את אדמותיו. אין מנמקים בפניו את הסירוב ודוחים אותו בלך ושוב, ביחס מעליב. "אני בן אדם, את בן אדמת," הוא אומר."למה ככה?"
14:05 קרין מתקשרת למוקד ההומניטרי כדי ליידע בדבר הילדים הממתינים בחום, לאחר ניסיונות רבים להשיג את המת"ק.  מעבירים אותה למת"ק. הטלפון  תפוס. כשהיא מגיעה סוף סוף לקצין הוא מורה לה להתקשר בעוד עשר דקות. "חכיתי עשר דקות," היא אומרת. "אני מאמין לך," משיב הקצין.
ס., י. ואוטובוס הילדים מצפים כולם למפתח ולקצין .(החיילים בשער נעדרי מפתח.)
14:07 ואן לבן מתקרב, אך בראות הנהג כי השער נעול, אין הוא מגלה אופטימיות כקודמיו, והוא שב כלעומת שבא.כמה ילדים כבני 8-10 יורדים מן האוטובוס, להפיג את הצפייה, מן הסתם.
14:15 מגיע קצין בקומנדקר. הוא משוחח בטלפון   
14:25 בעקבות השיחה, כנראה, מודיע החייל בשער כי רק לאוטובוס יותר לעבור. 
ס. הושב ריקם משני טעמים: א. הוא גנב את הקרשים. ב.לקרשים אין אישור. גם י.לא נענה, ללא הנמקה.
השער נפתח (הקצין אכן היה מצויד במפתח.)
 14:30 אוטובוס הילדים עובר! 

14:45 בכניסה לראס א-טירה השער החדש (הצהוב) שבגדר שהושלמה, נעול.
השער אינו מאויש. לפניו שער נוסף, נעול אף הוא, המונע מעבר לכביש המערכת. 
בגדר שער קטן נוסף (להולכי רגל?) 

15:30 ליד מחסום ענבתא. מכוניות נוסעות לשני הכיוונים באין מפריע, גם עם לוחות ישראליים 

15:45 שער התאנים תנועה מועטה, זורמת. (לא ניסינו להיכנס לג'בארה כדי להגיע עד 16:00 לאירתאח) 

15:52 אירתאח (שער אפרים)
עם שובם מן העבודה , רבים מן הפלשתינאים  עושים את דרכם בריצה אל הקרוסלות. אין תמה בכך – התור לקרוסלה כבר ארוך (למעלה מ-150) הקרוסלה אינה פועלת. לא נראים תורים ארוכים בפנים.קולות צעקה נשמעים. רוב המצטופפים – גברים. לנשים המעטות ניתנת זכות קדימה והן מצטופפות ליד הקרוסלה. נשמעות קריאות: איפתח, איפתח. אם צעירה ויפה, תינוק בזרועותיה, נותנת בנו מבט רך כאומרת: אני יודעת שאתן איתי. 
16:05 הקרוסלה נעה על צירה. התור מתארך. הדוחק רב. פונים אלינו בערבית, בוודאי מתנים את צרתם היומיומית 16:10 הקרוסלה שובתת. בתוך מתקן הבדיקה, מתוך כל העמדות, פועלות שלוש עמדות בדיקה בלבד. 
16:12 הקרוסלה שבה להסתובב. זה היום הרביעי בו פועלת במקום שיטת זיהוי חדשה – בדיקה בו זמנית של כרטיס מגנטי ושל כף יד. בשיטה זו הבדיקה מתארכת והסבלנות מתקצרת.  כנראה שהטכנולוגיה של השיטה החדשה עוד זקוקה לשיפור. זרם הבאים גובר ואיתו גובר הדוחק. רבים מנסים להידחק שניים- שניים בקרוסלה, הצרה מאוד ממילא. גבר אחד קורא: "תסתכלו , תסתכלו מה עושים לנו!" בחור צעיר כמעט לוחש, bad life bad life . ופניו אומרות את אשר קצרו מלותיו מהביע. 
16:17 מחזה תמוה ביותר: קבוצת ילדים כבני עשר, מלווים במעט מבוגרים, מנסה לצאת ממתקן הבדיקה, (אל ישראל?).אך הקרוסלה סבה בכיוון נגדי. הרי זו שעת חזרתם של העובדים לביתם. וממילא הילדים צעירים מכדי להיות פועלים. לאן פניהם בשעה זו? מתגלה ניגוד אינטרסים בין הנכנסים ליוצאים. כל צד מעוניין בכיוון מנוגד של הקרוסלה, שאינה פועלת בכלל. עוד הילדים מנסים את מזלם בהידחקות, שני צעירים פלשתינאים, בפנים דאוגות, מנסים לברר מה עלה בגורלו של נכה בכסא גלגלים, שברור שאינו יכול לעבור מבעד לקרוסלה.הם מספרים כי  הם מחכים לנכה כבר שעה וחצי.  עליו להצטרף לילדים. לאט- לאט מתבהרת מעט התמונה – הילדים הוזמנו למשחק כדורגל ביפו בשעה 17:00 . אין שום סיכוי שיגיעו במועד. עליהם לחזור למחסום ב-19:00 אין שום סיכוי שיספיקו. היכן יישנו?
16:40 מופיע הנכה. אולי חיכה למפתח לשער בו יוכל לעבור כסאו. (נראה שהמפתחות הם גיבורי היום.) בזעם גובר והולך הוא מספר בעברית כי הוא ראש הכפר עקבה שליד ג'נין. הוא והילדים הוזמנו למשחק ואף למרכז פרס לשלום. אולי בגלל זאת, הוא מעלה השערה, הערימו קשיים. "זו הפעם האחרונה שאני מגיע לישראל! זרקו אותנו כמו כלבים. לא אמשיך במאמצי להבנה! לא אמשיך במאמצי לחתירה לשלום!" תחלופנה עוד דקות ארוכות, עד שהאוטובוס ליפו יסע לדרכו.  המשלחת של רצון טוב תאחר להגיע.