זעתרה (תפוח), חבלה, יום ג' 8.6.10, בוקר

 חבלה כמשל

המשמרת הבוקר הנציחה את מכלול הביקורת שלנו על עוולות הכיבוש: סבל התושבים, פגיעת השערים החקלאיים, הביורוקרטיה הבלתי נסבלת ומעל לאלה כשלים  חוזרים ונשנים בהתנהלות הצבא.

06:40 הגענו לשער סגור, ושום חייל לא נראה בשטח. מאחורי השער הפלסטיני הצטופפו אנשים רבים ואמצעי תעבורה שונים (מחמורים וסוסים רתומים לעגלות דרך אופניים ועד לכלי רכב ממונעים).

06:50 הגיעו החיילים השומרים בהאמר והתייצבו בעמדות השמירה קרוב לצד הישראלי. לשאלה למה אין פותחים, קיבלנו אחרי דין ודברים בכל זאת הסבר: אי שם בשער אחר (לא זכרו את שמו או מספרו) היה עיכוב וביקשו לעכב פתיחה גם כאן. (הסתבר לנו אח"כ שגם מחסום 109 נפתח הבוקר  באיחור). ב-07:00  הגיע ההאמר בסיבוב נוסף עם החיילות המאיישות את מבנה הבדיקה. דרשנו זירוז.  התקשרנו פעם ראשונה למת"ק.

המחסום נפתח ב07:05 במקום ב-065:45 

מכאן והלאה התנהל  המעבר בצורה שלומיאלית  ואיטית להחריד - במקום לזרז לאור האיחור.

מסתבר בדיעבד שבמקום מוצבת יחידה חדשה החל מהיום (שיריון), אך שום גורם חופף, מדריך או נציג מת"ק לא התלווה אליהם. ניכר שאינם מבינים עדיין את העבודה ואת משמעות העיכוב לגבי החקלאים והעובדים האחרים. כמו כן, לא את הסיווג של העוברים (תושבי חבלה ברובם, שכל יום עוברים כאן,חקלאים, עובדים בעלי אישור) בעיקר אינם מבינים שעובדים, ובעיקר חקלאים, לא יכולים להתחיל את יום עבודתם ש-08:00 או ב-09:00, בוודאי לא בקיץ. רוב הזמן הם ניצבים באמצע בין השערים ומתעלמים לחלוטין מהממתינים בשער הישראלי.

07:25 אנשים שהמתינו זמן רב בשני הצדדים והתייבשו בשמש החלו להיות עצבניים ולהתקוטט. נוצר בלגן בתור, חרף הניסיון להסדירו במספרים. מחשש שהקטטה תהפוך לאירוע, החיילים סגרו למספר רגעים את השער האמצעי (שלפני השביל) וחדלו להכניס אנשים לבדיקה. כשנרגעו הרוחות , שבו ופתחו.

התקשרנו שנית  למת"ק ודרשנו שליחת נציג מת"ק. נאמר לנו ע"י ר. שהפרטים הועברו. מאחר שלא חל שיפור במעבר,  ומהצד הישראלי כלל לא הכניסו ממתינים מורשים, התקשרנו לווהל ו(התקשרות 3) ביקשנו שיגיע למקום. לדבריו, גם במחסום 109 הבוקר קשה, אבל ישתדל להגיע.

07:45 העברנו את המידע לתמי וביקשנו אותה לפנות למי שצריך (התקשרות 4). הסתבר אח"כ שהמידע לקמב"צית לא ממש הועבר

07:55 האנשים בצד הישראלי  (סה"כ -6) עדיין ממתינים מעל חצי שעה. החיילים לא זורקים מבט לעברם, אף כי יש הפסקות בין קבוצה לקבוצה. לשאלה מדוע, עונה מפקד המחסום: "שיבואו בעווד חצי שעה"! (עם חלב מקולקל? ציוד שמעכב עבודות? ועוד). יעני הם שקופים. מה פתאום הם רוצים בכלל לצאת לעבודה או לחזור הביתה?! קשה להסביר במילים את רמת ההשפלה הקיומית הכרוכה בעמידה הזאת של עובדים במחסום על אדמתם ובציפייה לחסדי האחראים לניהול המחסום (ממש לא צריך להיות גס רוח. די בעצם בהתנהלות הכושלת).

08:15 ווהל מגיע ומנסה להזיז ולשחרר הפקק משני הכיוונים. החיילים נתלים בפקודות מהחמ"ל, וזה לא בדיוק עובד. הוא גם נותן לנו להבין שיש מחסור בכוח אדם. 4 מהממתינים בצד הישראלי עוברים לבסוף אחרי 50 דקות, השניים הנותרים אחרי שעה!!!

09:00 אנו עוזבות לא לפני שווהל מבטיח שלא יסגרו עד שכולם יעברו. בשיחה טלפונית מאוחרת הודיע לנו שהמחסום נשאר פתוח עוד 20 דקות ( בערך עד 09:30) וכי ניהול המחסום (בעיקר לאחר סגירת הפתח בראס עטייה) ושעות הפתיחה נידונים אינטנסיבית בימים האחרונים.

אנחנו סבורות שהתושבים הכלואים במרחב התפר זכאים ל"מרקם חיים" הוגן. השער החקלאי הזה צריך להיפתח לכל המאוחר ב-06:00, בוודאי בקיץ, ראוי שיהיה פתוח ברציפות עד הערב, ומי שמחזיק אישורים לא צריך לעבור ויה דולורוזה כל יום מחדש. כמו כן, הכשל הבוקר אינו של החיילים החדשים,אלא  של מי שהציבם ביומם הראשון או השני בלא ליווי והדרכה צמודים.

09:30 חווארה -  התנועה זורמת מכיוון דרום אל שכם. מהכיוון הנגדי הבדיקות אקראיות ללא עיכובים יתרים

09:45 עשינו סיבוב דרך עוורתה והודילה. נתקלנו בדגלים רבים של החזית העממית לשחרור פלסטין, אך לא היו כל אירועים או חסימות.

צומח תפוח - זעתרה - ריק. התנועה זורמת

זיתא ג'מעין - אכן פתוח ומכוניות יוצאות ללא שום מכשול. גם אנחנו פתחנו עיניים וסיימנו את המשמרת בנחמה פורתא.

סוף!