עזון עתמה, יום ד' 23.6.10, אחה"צ

בתגובה לשיחת טלפון מתמי כהן לגבי שריפה שהתרחשה ביום שלישי במטעי הזיתים של עזון, נסענו לראות מה נוכל לדווח על הנושא. כשהגענו גילינו שהשריפה התרחשה בעזון עתמה, ולכן נסענו קודם כל לחווארה.  16:30 עזון עתמהמ. פגש אותנו בשער הכניסה לעזון עתמה. הוא הוביל אותנו לבית השייח למשפחת קדוש הנמצא מצדו הנגדי של הכביש. מקבץ הבתים שאליו ניגשנו שייך לתושבי הכפר הרחוק זאוויע, אך בשל סמיכות הבתים לכפר עזון עתמה תושבי זאוייע המתגוררים בהם רשומים בתעודות הזהות שלהם כתושבי עזון עתמה. עלינו לגג כדי לראות את הקף השריפה. הבטנו בגבעות המכוסות במטעי זיתים וראינו שני שטחים נרחבים, באורך מספר קילומטרים, של עצים שרופים. במערב ראינו עשן מתמר על גבעה רחוקה, שעות לאחר שהחלה השריפה הראשונה. מ. אמר שהשריפה דועכת, ומכיוון שהיא בוערת כעת במזבלה ואינה נגישה באמצעות רכב לא טרחו לכבות אותה.לא ידוע איך השריפה החלה, אך היא נראתה כבר בשבע בבוקר. מ. סיפר שהמטעים שבערו שייכים לתושבי הכפר הרחוק זאוויע, ולא לתושבי עזון עתמה הנמצאת מעבר לכביש, ולאחר שבעלי המטעים שמעו על השריפה לקח להם זמן רב, שעה ואולי שעתיים, להגיע למקום. בעלי המטעים התייצבו בשער של עזון עתמה עם הציוד בו הם משתמשים לכיבוי שריפות (מקלות שבקצותיהם מחבטים ובעזרתם חובטים באש כדי לכבותה), אך החיילים בשער סרבו לאפשר להם מעבר לאדמותיהם. למרות שהחיילים יכלו לראות את האש ממקום עמדם כל תחנוני החקלאים עלו בתוהו והם נאלצו לצפות באש המכלה את רכושם, ציוד לכבותה בידיהם, והם חסרי אונים. 
לבסוף הגיעו כבאיות, ישראליות ופלסטיניות כאחד, אך בשל מבנה השטח לא התאפשרה גישה לרכב לרוב איזור השרפה. הכבאיות התפרשו לאורך הכביש, ובבסיס צה"ל אליו גם הגיעה האש, אך לא נכנסו לגבעות המיוערות בצפיפות. בסביבות השעה שתיים האש כילתה את עצמה, וכובתה במקומות הנגישים. שאלנו את מ. כמה זמן יקח לאדמה להתחדש, והוא השיב שגם אם ישתלו באדמה עצי זית חדשים יחלפו שנים רבות עד שניתן יהיה למסוק אותם.