מעבר אייל, יום ו' 25.6.10, בוקר

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
דברה ל., מיקי פ. (מדווחת)
Jun-25-2010
|
Morning

 

 הביורוקרטיה היא אם כל חטאת ...אין המצאה מוצלחת  ממנה בכיבוש! כמו העינוי הסיני העתיק  של טיפה אחרי טיפה – כאן חזינו שוב   בשחיקה והשפלה, דקה אחרי דקה , יום אחרי יום  של פועלים פלסטינים  קשי יום – ורק נותר להצדיע לכושר העמידה ההישרדות וההצמדות  למרות הכול....."באשר יענו אותם .. כן ירבו וכן יפרצו..."  המחסום נפתח בשעה 05.00. האנשים הראשונים יוצאים ב05:08.  
מעבר הצד הפלסטיני של המחסום אנו שומעים רעש וצעקות  של המון שנפסק אחרי רבע שעה  . כמו כן נשמעים רעשים בתוך המבנה .  הפלסטינים היוצאים מדווחים על תור ארוך ועל אי סדר בצד הפלסטיני . לדברי אחד מהם, השוטרים הפלסטינים אינם נמצאים בימי שישי ואין מי שישגיח על הסדר בתור . כך יצא שהוא שטרח להגיע למחסום בשעה מוקדמת ולתפוס מקום  נדחק ע"י פועלים אחרים  שהגיעו אחריו ונאלץ להיכנס למבנה המחסום רק כ-20 דקות  אחרי פתיחת המחסום בחמש .
לשאלותינו משיבים פועלים שבפנים  פועלים רק 4 מחשבים . מפעם לפעם נזרקת לעברנו הבקשה - שיפתחו את המחסום כמו כל יום ב-04.00 . אך לפחות 5 אנשים טרחו וצעקו עלינו : תבואו ותראו מה קורה בימי ראשון . אלפים של אנשים .. ודוחק .
התלונות העיקריות החוזרות גם היום היא משך הזמן הנדרש מהם לעבור את המחסום והבדיקות המשפילות . שאלנו מספר אנשים כמה זמן לוקח המעבר מרגע הגיעם לתחום המחסום בצד הפלסטיני בקלקיליה ועד יציאתם בצד הישראלי והתשובה, בין שעה וחצי לשעתיים .
הראשונים דווחו שהגיעו בשעה 03.30 ויצאו בסביבות 05.15 ו05.30 . ואילו פועלים ששאלנו אותם בסביבות 06.00 סיפרו שהגיעו כבר ב04.30 כדי לתפוס תור .
שוב חוזרות התלונות על הדוחק בבדיקות בחדרים הקטנים , ולמה זה נדרש .אחד הפועלים הוציא מכיסו והראה לפועלים האחרים את תעודת הזהות הקרועה שלו . מסתבר שמישהו מהבודקים באשנב, או אולי מהחדרים  חשדו שתעודתו מזויפת, וקרעו לו את הניילון העוטף את התעודה . החזירו לו והעבירו אותו , אך מה הוא יעשה אם יתפוס אותו שוטר או משטרת ההגירה בישראל או חיילי הצבא בגדה . הוא יאלץ כנראה לבזבז יום וללכת למשרד הפנים הפלסטיני להוציא תעודה חדשה וגם לשלם כ-150 ₪ עבור תעודה חדשה . הפועלים האחרים אומרים אף הם  שפעולה זאת  של קריעת הניילון מתעודת הזהות אינה  חד-פעמית, אלא קורה מדי מספר ימים  לפועל או שנים. 
רצינו לקחת פרטיו של פועל זה  ולהתלונן אך הוא הלך – לא רוצה להסתבך ולאבד את אישור העבודה שלו. פועל שעובר ב06.00 את הקרוסלה וכנראה רואה אותנו מדי פעם כועס מאוד, "מה אתן בכלל עושות , ולמה אתן רושמות... אתן לא עוזרות בכלום..". אכן מדכא לשמוע את העובדה הזאת מוטחת בפנינו – לעתים אף עולה המחשבה שפעם יערכו מחקר ויקשרו בו בין פעולותינו לזכויות אדם (מינימליות) למצב הכיבוש, ומישהו שם, ספק בבדיחה ספק ברצינות , ימצא שאנחנו האשמות הישירות בהחמרת הכיבוש – שהרי שנים אנחנו שם להתריע ולהעיד  והמצב רק הולך ומחמיר...סה"כ עברו היום, מדדנו באמצעות קאונטר  1396 פועלים.  מחצית ממספר העוברים בימי ראשון.
אך עדיין הפועלים צריכים להשכים כהרגלם  ולהגיע שעה וחצי קודם מעברם במחסום .מספר אנשים מנסים לחזור ולעבור לצד הפלסטיני  – חלק  בחזרתם ממשמרת לילה , אחרים כי המעביד כנראה החליט לא להעסיקם ביום שישי . הם עומדים ע"י הקרוסלה היחידה המסתובבת לצד אחד – בשעות אלה לצד הישראלי . מחכים עד שיראו אותם במצלמות . שני הראשונים נראו מידית,  ע"י ה"רואה ואינו נראה" בבנין שלחץ על הכפתור והסב את הקרוסלה בכוון השני והם הצליחו לחזור . שבעה אחרים עמדו שם חסרי אונים , מנסים לסובב את הקרוסלה לצד השני, לחדור דרך השער הנעול שנמצא ליד הקרוסלה , אך ללא הצלחה . אין כל פעמון להודיע שהם נמצאים שם או טלפון להתקשר. ניסינו  גם אנו והתקשרנו  למת"ק . פעמיים התקשרנו ושם הודיעו שדיברו עם המעבר אך ללא הועיל . חצי שעה חיכו הפועלים החוזרים  , וזאת למרות שתור היוצאים היה דליל , לבסוף אחד הפלסטינים מהתור שעמד לצאת  ניגש חזרה  והודיע לבודקים במעבר, ומישהו שם בבנין , רואה ואינו נראה טרח אחרי חצי שעה ללחוץ על הפעמון ולאפשר להם להיכנס . כך יכולנו לחוות  מבעיות החזרה מישראל לפלסטין . 
במגרש דיברנו עם מספר אנשים על תנאי עבודתם ועל המעבר:
 אחד הפועלים סיפר שבגלל התור הארוך הוא מגיע לצד הישראלי רק ב06.30 ואז מגיע לעבודה שלו ברחובות, באמצעות  הטקסים ותחבורה ציבורית  רק ב09.00  ואז הוא עובד עד 17.00 ומגיע למעבר בסביבות 18.00 ולעתים רק ב18.30. לפני שבועיים הגיע ב18.30 ומצא שהמעבר כבר נסגר . כנראה לא היו אנשים, והבודקים החליטו לסגור לפני הזמן( מי כבר יכול לעבור– פועל פלסטיני?). אמרו לו לישון במגרש החניה וללכת לעבודה למחרת.  הוא כמובן לא היה יכול להרשות לעצמו את הדבר – אבל הם סרבו לפתוח את המעבר . התקשר למעביד שלו אך זה כבר חזר הביתה וסרב לעזור לו , לבסוף למזלו מצא מונית ושלם במיטב כספו כ-150 ₪על מנת שייקחו אותו למעבר אליהו ומשם הביתה – כל שכר  אותו יום בודאי התבזבז, ..........
 3 נשים שעובדות בחקלאות טענו שיותר טוב כאשר המחסום נפתח בשעה 04.00 . הן מתחילות בשעה רבע לשש, ובימים בהם המחסום נפתח בארבע הן מספיקות להחליף בגדים , לשתות תה ולהתחיל את העבודה  הקשה ברוגע יחסי . היום הן תגענה לעבודה תחלפנה בגדים ומיד תדרשנה לעבוד . הן משתכרות 2400 ₪ עבור 5 ימי עבודה בני שמונה שעות ובשישי שש שעות .שזה אומר .-13 ₪ לשעה, הרבה מתחת לשכר המינימום. בתלוש  נרשם מספר ימים קטן יותר ממה שהן עובדות בפועל בחודש וכך עומד המעביד בחוק שכר המינימום ולא עובר על החוק לכאורה . 
פועל אחר שפנינו אליו , סיפר שהוא משתכר כ250 שח ליום אך מסכום זה המעביד מנכה לו סכום של 60 ₪ עבור התשלום  שגובה ישראל באמצעות הלשכה  על העסקת עובדים פלסטינים . הוא עובד כל יום בין 07.00 ל15.00 .  בנוסף הוא מוציא עוד 60 ₪ כל יום על נסיעות – כך נותר עם 130 ₪ ליום לפרנס את משפחתו וכמובן הוסיף ימים רבים הם לא עובדים .. – סגרinfo-icon , גשם וכו.
 2 פועלים מספרים שהם צבעים מומחים . משתכרים 300 ₪ לעשר שעות עבודה .  בנוסף לניכוי התשלום ללשכה על סך 60 ₪ , נסיעות על סך 60 ₪ ביום הם נאלצים גם לקנות את כלי העבודה שלהם בעצמם ועושים זאת כל פעם שהם צובעים דירה נוספת. המברשות השונות עולות כסף רב בישראל . בעבר היו רוכשים  את כלי העבודה בפלסטין שם מחירן נמוך בהרבה מאשר בישראל ויכלו להעביר אותן במעבר, כך יכלו בבית לנקותן.
 היום אין להעביר יותר ציוד עבודה רק ארוחות בוקר וצהרים מצומצמת.
גם להם לא נותר יותר מ150 ₪ רווח על יום עבודה בן 10 שעות. פועל נוסף התלונן שהם אינם יכולים להעביר מיםinfo-icon קרים מאז מאיישת החברה את המחסום ולכן הם נאלצים ובמיוחד בקיץ כשהם עובדים בחום הלוהט  לקנות בין 5-6 בקבוקי מים ביום בחנויות בישראל וגם זאת הוצאה בת 20-40 ₪ . 
ועדין כנראה בפלסטין פועלים משתכרים פחות.... או שאין בכלל עבודה ולכן מוכנים לעבור את מסלול הייסורים בדרך לעבודתם בישראל...."ריאליטי –השרדות" שאין בסופה פרס בן מליון שקל!  
ובאשר למסתור מגשם -  מסתבר שהשמחה על הקמת סככות חדשות הייתה מוקדמת מדי  . במגרש החניה נותרה  סככה גדולה אחת שתספיק בימי הגשם רק למחצית האנשים, וכל הסככות האחרות נעלמו ואינן  . אחד הפועלים סיפר שמכרו אותה לחנן במושב נווה ימין . הוא שמע זאת בעצמו מאותו חנן.  
ובל נשכח להזכיר שאת פנינו קידמו ואף שלחו לשלום לארץ הפריבילגיות עצים וגינות נוי חדשות שנטעו שם מושקים בטפטפות ...... ו"ברוכים הבאים", ו"שיהיה לכם יום נעים" מודפס  בעברית ובערבית ..אכן – למדו שם מתורת השיווק שמה שחשוב הוא העטיפה, ואולי אין  זאת  אלא ההיסטוריה   של המאה הקודמת במקומות חשוכים שחוזרת על עצמה . ...  
ב-06:30 זרם האנשים העובר היה דליל, לא יותר מאדם לדקה, בדקנו בצד הפלסטיני ושם כבר לא נראו פועלים .  חזרנו אל העיר לחטוף עוד תנומה קלה טרם נמשיך ביומנו – פריבילגיה שהפועלים הפלסטינים בודאי לא זוכים לה ואפילו- לא  מעזים לחלום עליה... .