קלנדיה, יום ב' 5.7.10, אחה"צ
15:40, מחסום גבעת זאב: בשעה זו של אחה"צ כמעט ולא הייתה תנועת הולכי רגל במחסום, רק קומץ פועלים חוזרים הביתה מיום עבודתם, אחד אחד או בקבוצות קטנות. רצינו להראות לאורחת שלנו את המחסום פנימה אבל החיילים והמאבטחים אסרו עלינו להיכנס. כיוון שהמחסום היה ריק, לא ראינו לנכון להתווכח על זכויותינו ועזבנו. בדרך לאוטו עצרנו לדבר עם כמה פועלים, וגם עם כמה נשים העובדות במשק בית בהתנחלות גבעת זאב. כולם ספרו שיש פחות בעיות במחסום ושזמן ההמתנה בבקרים התקצר מאד (לחצי שעה, שעה).
16:15, מחסום קלנדיה: התנועה הייתה דלילה מאד. הסככה הצפונית אוכלסה במעט פועלים שהמתינו להסעות הביתה אחרי יום העבודה. איש לא המתין ב"מכלאות" בואך קרוסלות
הכניסה. במכלאה המזרחית, המקולקלת זה שבוע, הורידו את הסרטים שמנעו כניסת שווא וחסכו מהפלשתינים את הטרחה הזאת. שוב ושוב ניסו אנשים בדרכם לירושלים להיכנס למחסום דרך הקרוסלה המושבתת ואז לצאת חזרה למצוא קרוסלה אחרת.
בתוך המחסום פעלו 3 מסלולים. נשים עמדו בתור במסלול 4 ועברו ללא בעיות. כאשר הגענו לצד הירושלמי, ראינו שנוצר פקק תנועה אדיר בכיכר הדרומית (שוב כתוצאה מהסדרים המשובשים בכניסה הצפונית למחסום).
כאשר חזרנו לסככה הצפונית, ראינו שהחיילת בבודקה כלאה בתוך המחסום את אחד הילדים הרוכלים, אלה שמוכרים את המסטיקים. כנראה שהילד עבר הלוך חזור הרבה פעמים, זה הרגיז(שיגע?) את החיילת שהחליטה לא לתת לו לצאת. הילד לא התרגש אלא המתין בסבלנות ובסופו של דבר הצליח לצאת.
בדרך חזרה לירושלים עברנו בליל/ג'בע ובחיזמה. בשני מחסומים אלה התנועה זרמה.