חמרה, מעלה אפרים, תיאסיר, יום ה' 8.7.10, אחה"צ
12.00 - מעלה אפרים
אין חיילים למטה במחסום אך חייל משקיף ממרומי מגדל התצפית.
נסענו לאל פורסיה שננטשה - עדיין התושבים אינם והכל עומד מוכן לשובם. שדה החיטה נקצר במהלך השבוע שעבר מאז ביקורנו הקודם, והדבר מעיד על כך שהתושבים באים למקום אך לא נשארים בו.
13.40 - תיאסיר- "ואחד - ואחד, בבקשה"
חיילי מילואים ניגשים למכונית ולוקחים את תעודותינו. לאחר שיחת טלפון עם החמ"ל היחס אלינו משתנה. האווירה במחסום שקטה ורגועה. החיילים מנסים להרשים אותנו עד כמה הם מנומסים לפלסטינים, עד כדי קריאת המשפט שלעיל. הם לא החזיקו מעמד כך למשך זמן רב ואחרי רבע שעה נפלה ה"בבקשה" מן השיח. אבל הם אינם תוקפניים או גסי רוח.
ב-14.00 מתחלפת המשמרת. החיילים החדשים אינם דוברי ערבית
וכל הקריאות הן בעברית, אבל הם מופתעים כאשר הפלסטינים לא מגיבים מיידית להוראות (כאשר אינם בטוחים במובנן). חילופי המשמרות שיתק את המחסום למשך 7 דקות.
כרגיל יורדים הנוסעים מכלי הרכב, ממתינים לקריאת החיילים להתקרב אחד-אחד, אפילו אם יש רק 2 אנשים, ועוברים אותו ברגל.
מכוניות נבדקות כשהן עוברות לבקעה ואינן נבדקות כשהן עוברות למרכז הגדה.
בתוך המחסום על צלע הגבעה בה נמצא מחסום הולכי הרגל, בדרך כלל מצויין שם הגדוד השולט במחסום כתוב באבנים. הפעם שנוי - כתוב ברוסית "לך תזדיין". את הכתוב תרגמה לנו חברתנו לנה שהיא רוסיה במקור.
14.35 - עוזבות.
15.00 - שער גוכיה - אין פלסטינים ואין חיילים.
18.00 - מחסום חמרה -
אין תורים. האנשים יורדים מהמכוניות ועוברים ברגל את המחסום. אין עיכובים נוספים.
19.00 - מעלה אפרים - 2 חיילים מאיישים את המחסום. אין פלסטינים.