עופר - יידוי אבנים, הארכת מעצר

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
נורה א', חוה ה' (מדווחת)
Oct-30-2007
|

אולם 1.
 השופט רונן עצמון
עו"ד איליה תיאודורי
סוג הדיון: תזכורת

תיק מס. 2518/07 עאצם מחמוד עבד אלרחמן סלמה.
האשמה: נסיון לגרימת מוות. הוא כופר באשמה.
הבחור בן 22 מרמאללה, נעצר לפני 7 חודשים, ב-7.3.07 (והיום, כפי שאמרו לנו אחותו ואמו שישבו מאחור, יום הולדתו). בחייו האזרחיים הוא לומד מינהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה. האמא והאחות כמובן מנועות שב"כ. אנחנו מביאות את כל האינפורמציה האזרחית הזו – גיל, לימודים, תקוות לעתיד, ומשפחה, כדי להציב אותה מול הדה הומניזציה וטשטוש הזהות האנושית של האסירים.
הדיון הבא ב-4.8.08. זו לא טעות. הקמפיין של עורכי הדין המייצגים אסירים בבתי המשפט הצבאיים שכבר דיווחנו עליו (לא ללכת לעיסקות טיעון אלא תמיד לנהל משפט עם הוכחות וכך לסתום את המערכת) מתחיל להראות את סימניו בשטח.

תיק מס'  2185/07 חסן אחמד חסן ברגותי.
צעיר מאוד, עובד ברשות הפלסטינית.
האשמה: נסיון לגרימת מוות. ואני מציינת פה ש"נסיון לגרימת מוות" הוא השם שנתנו בתי המשפט הצבאיים בדרך כלל, לזריקת אבנים או בקבוקי תבערה.
עו"ד אחמד ספיה: הנאשם מכיר את כתב האישום וכופר בו. אבל כנראה שהודה עוד קודם משום שהסנגור טען שהודאתו נלקחה ממנו באיומים ובמכות. על כך שוחח השופט בחיוך דק עם הסנגור וכך אמר: (אני נשבעת. מילה במילה):
כמה זמן קיים בית המשפט הצבאי? 40 שנה?
כמה פעמים קיבל בית המשפט טענות זוטא? (טענות על עינויים והתעללות בחקירה)  אף פעם.
אז לא סביר שדווקא יקחו מישהו שזרק בקבוקי תבערה ודווקא עליו איזה חוקר שב"כ יגמור את הקריירה.

הדיון הבא נקבע ל-11.12.07 ואז יגיש עו"הד את רשימת העדים.

 

אולם 2.
השופטת דליה קאופמן
סנגור: אנואר אבו עומר
סוג הדיון: סיכומים

תיק מס. 4990/05 היתם אסמעיל עבד אל פתח.
האשמה: גרימת מוות.
נוכחים באולם דודו ואחותו. כאן מתברר שהשופטת לא יכולה להחליט מכיוון שבתוך חודש יתקיימו במקום חילופי גברי. דובר על החילופים הללו בעוד הזדמנויות ואיננו יודעת מה הם. נקבע מועד אחרון לסיכומים ב-26.11.07 ולא יהיו דחיות נוספות.

 תיק מס. 4927/05 ראפת ראג' מחמוד אלבטאט, מדהרייה. 
האישום: גרימת מוות.
נוכחים באולם אביו ודודתו, שמספרים לנו שהם מנועי שב"כ אבל יש להם אישור מיוחד להגיע לבית המשפט, וביום המשפט הם נוסעים כמעט 100 ק"מ כדי לראות אותו חמש דקות.
התיק, כמו שרואים לפי מספרו משנת 2005, מלפני למעלה משנתיים, והעציר נחקר ארבעה חודשים. עכשיו הוא כופר באשמה  וב-26.11.07 תגיש ההגנה לבית המשפט את חומר הראיות. 

אולם 7.
הארכות מעצר.
השופט סרן ערן לאופמן

מוחמד ואדי חסן קריע, בן 16.5, תושב אבו דיס.
עו"ד ויסאם פלח.
הנער נעצר לפני שבוע. הוריו נוכחים באולם. הוא מואשם ביידוי אבנים וזריקת חפץ מבעיר.

הטענה המרכזית שהעלה העו"ד בדיון הזה היא לגבי אמינות ההודאה, והטענה המרכזית של השופט היתה שבשלב הארכת המעצר "אין בית המשפט נדרש לצלול לעומקן של הראיות והוא בוחן אותן בשלב זה כמו שהן בלא שהעדים העידו בפניו ואף שלא הועלו כנגדם כל טענות כגון טענות אשר מקומן אולי במשפט זוטא (שוב!!) ולא בשלב זה של הארכת מעצר". אז זה מעניין מאוד כי פה אנחנו פוגשות שוב את אחד המנגנונים היעילים ביותר המופעלים כדי להיפטר מנודניקים: "אין קשר" או "לא עכשיו".

כמו בטלפונים שלנו למוקד ההומניטרי ולמח"טים למיניהם, שבהם מתברר ש"זה לא בסמכותי", כמו בשיחותינו עם שלום עכשווניקים המשרתים במילואים הטוענים ש"דעות לחוד ושרות צבאי לחוד", כך גם בבתי המשפט הצבאיים – "אין קשר" ו"לא עכשיו!". ההפרדה הזו בין סמכות אחת לאחרת ובין שלב ביורוקרטי אחד למשנהו, נוטלת את אפשרות שיקול הדעת  מכל חייל, קצין מת"קinfo-icon (שזה לא בסמכותו), מפקדי גזרות למיניהם ושופטים צבאיים הנדרשים להחליט, ומשאירה רק סמכות אחת – השב"כ.

אז מה קרה שם? עוה"ד סיפר לבית המשפט שבאו לביתו של הנער באמצע הלילה ולקחו אותו, חקרו אותו, כתבו כמה גליונות בעברית ואמרו לו: תחתום! הוא שאל: מה כתוב פה? והחוקר אמר לו כתוב פה מה שאמרת. והוא חתם כי הוא נער מבוהל באמצע הלילה, לבדו.

המפליל אשר הפליל אותו ונעצר גם הוא  -  שוחרר מאז ממעצרו, והנער מכחיש את כל הסיפור מכל וכל. עוה"ד מבקש מבית המשפט לשחרר גם את הנער עד למשפט. מה יש לשופט לומר על זה? הוא אומר: "חומרתן של העבירות והודאתו של הנאשם אשר בפתח עדותו הוזהר על ידי חוקרו ואף צויין בפניו כי הוא מוזהר וכי הינו רשאי להיוועץ בעו"ד (באמצע הלילה?) ואף חתם על כך בחתימת ידו ובסיום עדותו אף אישר שהודאתו שהוקראה בפניו תורגמה לו מהשפה העברית לשפה הערבית ואושרה בחתימת ידו מקימים כבר בשלב זה עילות של מסוכנות....

בתרגום לשפת בני אדם מאשים השופט את הנער שלא בלבד שעשה מעשים אסורים, הוא גם משקר לבית המשפט כי הוא הרי אישר וחתם....

לסיום אמר השופט: עם כל הצער שבדבר לא אוכל להיענות לבקשת הסניגור להורות על חקירה חוזרת כפי שביקש בשולי הדברים...אך בכל מקרה מוזמן הסניגור אם יחפוץ בכך להגיש כבר מחר בקשה להקדמת הדיון אשר בטוחני כי אם נימוקיו יהיו נימוקים ראויים תיענה בחיוב.

תיארתי בפרוטרוט את הדיון הזה משום שלדעתי עשרות כמוהו מתרחשים בכל יום. הדיון הבא ב-1.1.08, כלומר הנער ישב במעצר לפחות עוד חודשיים עד להמשך הדיון בעניינו.