זעתרה (תפוח), חמרה, תיאסיר, יום א' 14.10.07, אחה"צ

 10:30-16:30

יום אחרון של עיד אל פיטר.
התנועה בכבישים דלילה, המעטים שנוסעים לבושים בגדי חג. פה ושם נראות גם משפחות עסוקות במסיק זיתים.

10:30 מחסום שערי שומרון
שלא כרגיל יש תור של מספר מכוניות בכיוון מישראל מזרחה. הסיבה - לרגל החג יש ערבים ישראלים רבים הנוסעים לבקר את קרוביהם בגדה והמכוניות נבדקות.

10:40 מחסום זעתרה
בכיוון אל ישראל תור בן שבע מכוניות שהצטבר כנראה בשל בדיקה מדוקדקת של נוסעי אוטובוס. שמחנו לראות שהכניסה לעקרבה פתוחה, אין זכר למחסום. השמחה היתה מוקדמת, בדרכנו חזרה נוכחנו כי המחסום הועתק והוא נמצא עתה על כביש הגישה, קרוב יותר לכפר עצמו .

11:30 מחסום חמרה
15 מכוניות בהמתנה למעבר ממזרח למערב. הנוסעים המעטים מראים ת"ז ועוברים כהולכי רגל ומחכים מעבר למחסום . המכוניות והנהגים נבדקים, מדדנו זמן המתנה של רכב אחד 32 דקות [פלוס שתי דקות בדיקה] מהירות הבדיקה שמדדנו על 10 מכוניות : ממוצע 2 דקות לרכב . זהו בערך הקצב כשמכוניות נוספות מגיעות לקצה התור. כך כשעזבנו נותר תור בן 19 רכבים. אמבולנס שהגיע לא המתין בתור אלא הועבר מיידית לעמדת הבדיקה והורשה לנסוע תוך דקה.

החיילים – מילואימניקים, מודעים לבעייתיות של המקום. נכונים לנהוג אחרת מקודמיהם הסדירים. הפלסטינים ציינו את ההבדל מאז חילופי היחידות.

13:45 מחסום תיאסיר
בהגיענו אין כל תנועה. מיכלית נבדקת וכשהיא משתחררת ונוסעת עדיין אין כל רכב אחר שמחכה. המפקד, מילואימניק, בא לקראתנו ומבקש שנשאר במרחק, ליד הדוקרנים, אלו ההוראות שקיבל. דפנה מסבירה לו את תפקידנו ומבהירה שהנוהג המקובל הוא שאנו יושבות על הסלעים בצד, שם אין אנו מפריעות לעבודת החיילים, ומשם יש לנו תצפית נוחה על המתרחש בעמדת הבידוק להולכי הרגל. הוא טוען שהוא מבין אבל יש לו את ההוראות שלו. התעקשנו והוא הלך לטלפן למ"פ שלו. בינתיים הגיעו כלי רכב שנבדקו ועברו. ואז חזר ואמר שהמפקד שלו אמר שעד כמה שהוא יודע המקום המותר לנו הוא ליד ארון החשמל, מקום שבעליל אינו מקרב אותנו, אינו מאפשר הקשבה ואינו מקל על התצפית. דפנה מתעקשת על מקומנו הרגיל. אחרי עימות מילולי קצר הוא מזמין אותנו לבודקה שלו [נקודת בידוק כלי רכב]. אנו מסרבות ומתעקשות על מקומנו ה"קבוע". ואז הוא מניף ידו ומורה לכיוון הסלעים שלנו, מושך כתפיים, מסתובב ופונה לעמדתו.
ב 14:05 התיישבנו על הסלעים.

המחסום הזה מסודר ומשוכלל. יש רמזור, את כיוון הדוקרנים ניתן לשנות בשליטה ממרחק, יש מכשיר שיקוף. כאן החיילים קוראים לעומדים בתור "תלאתה תלאתה" ולא "וואחד וואחד".

נהג אחת המוניות שעבר אומר לנו שמאז שהגיעה היחידה הזאת החיילים יותר טובים, יותר "גדולים". [התכוון ודאי מבוגרים] הם יישארו פה חודש ואז יחזרו הקודמים [מאין הוא יודע?]

חייל משועמם מתקרב אלינו ומתעניין במעשינו, דעותינו. הוא מילואימניק צעיר שאינו מכיר כלל את ההיסטוריה של הציונות ולא את הגיאוגרפיה. משוכנע שהבקעה היא חלק אינטגרלי של מדינת ישראל וכך היתה תמיד. נושא האזרחות די זר לו.

15:55 בדרכנו חזרה. במחסום חמרה אין כל תור.

בכביש הפנימי היוצא מעקרבה, קרוב לכפר עצמו, מחסום: ג'יפ ושני דוקרנים. ארבעה חיילים בודקים ת"ז של הנהגים, לא של הנוסעים. למרות תהליך הבדיקה המהיר יש תור מצטבר בן כ-10 כלי רכב.

16:20 מחסום זעטרה
תורים ארוכים מאד 20-30 רכבים הן בכיוון צפון [שכם] והן בכיוון מערב [ישראל].