אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ד' 2.1.08, בוקר

6:45:  שיח' סעד

לא היינו כאן חודש. המחסום כבר כמעט ממוסד ומנוכר – עם קרוסלות ובוטקה ביציאה וכביש. תור של 20 אנשים בערך במעלה הגבעה. קור כלבים. לא ברור למה מתעכבת הבדיקה, אך עם הגיענו חייל מג"ב מתחיל לבדוק תעודות והאנשים, שחיכו לפי עדותם יותר מחצי שעה, מתחילים לעבור.
 
אין תור הומניטרי לתלמידים, נשים וילדים – אך כשילדים מגיעים, נותנים להם לעבור ראשונים. בכניסה למחסום פוגשים אותנו שני עיתונאים ספרדים (גבריאל ועוד אחד), העושים כתבה על חייו של ילד בשיח' סעד. הם מבקשים את עזרתנו במעבר חלק, כי יומיים לפני כן, רק עזרתן של נשות ווטש במשמרת אחה"צ אפשרה להם לעבור חזרה לג'בל מוכאבר. הם מחכים לידידתנו מאי, אך היא איננה מגיעה. בכלל, תנועת התלמידים דלילה, ומספרים לנו שרק בתי הספר הפרטיים עובדים, כי זו חופשת החופש של בתי הספר הערביים. מפקד המחסום מרשה לעיתונאים לעבור, אך לא לצלם במחסום. אנחנו מוסרים להם את מספר הטלפון של המוקד ההומניטרי כדי שיוכלו לדבר עם הממונים על הגזרה במקרה הצורך.

כשאנחנו מחליטות לזוז, מגיע ג'יפ עם סג"מ משמר הגבול.  הסג"מ מצווה באדנות על אדם בעל תעודה כחולה ישראלית שנבדק כבר להראות לו שוב את המסמכים. האיש מפטיר לעברו שנבדק כבר וממהר עם הילד שהוא צריך להסיע. החיילים רודפים אחריו ומחזירים אותו. "כשאני קורא לך אתה מראה לי מסמכים, ברור?". משום מה האיש אינו מסכים עם הקביעה הזאת ומתעצבן על היחס המשפיל. מיד יש איום לעיכובו והתערבות קצרה שלנו לא תורמת למצב רוחו של הסג"מ העצבני. בסופו של דבר האיש נשלח לדרכו, אך כאן יש התפתחות מפתיעה. הוא עובר בחזרה עם האוטו, מוציא את הראש מהחלון, וקורא לעבר הסג"מ: "אתה תישאר פה, אני הולך למשטרה להגיש עליך תלונה". ווֹ-ווֹ, הרוחות מתלהטות ושוטרי מג"ב עוצרים את את האוטו ומבקשים רישיונות. מסתבר שהאיש נוסע כבר שנה וחצי בלי שהאריך את תוקף רישיונו. מה גרם לו לאבד כך את הראש? בסופו של דבר עדנה מרגיעה את הפלשתיני והוא ניגש לקצין לרצות אותו. הוא נשלח לדרכו. סתם מקרה של "תסמונת הכיבוש" שהיה יכול להיגמר רע הרבה יותר, אבל מעורר ייאוש בכרוניקה הבנלית שלו.

7:40: הדרך האמריקאית, אבו דיס ומחסום הזיתים:

הררי זבל ולכלוך ותנועה דלילה. כמעט אין עוברים ושבים במעבר. נהגי הטרנזיטים המחכים מן הצד הישראלי, טוענים שיש הגבלות על כניסת פלשתינים. בירור עם המוקד ההומניטרי מפריך את הקביעה.

8:15: ואדי נאר

כשאנחנו מגיעות דרך קידר חושכות עינינו. כ-20 טרנזיטים ומוניות חונות סביב המחסום וחלק מן האנשים מדווחים שהם שם כבר שעה. אנחנו שואלות למה, ושרון, מפקד המחסום, מודיע שיש הוראות מהשב"כ לבדוק סטודנטים ומהנדסים ועוד חשודים. מהנדס צעיר שנוסע ליריחו לפגישה עם ארגון אמריקני ועם עמיתים ישראלים מספר שבשבוע שעבר חיכה 3 שעות. מפקד המחסום מתייצב לידינו מיד ומודיע שבשבוע שעבר הבחור נסע ברכב גנוב. כעבור כמה דקות מתברר שהמפקד טעה. הוא בלבל את הבחור עם מישהו אחר, ביג דיל.

אנחנו אומרות למפקד המחסום שהמצב בלתי נסבל, איך הוא יכול לאפשר עיכוב כל כך חמור במחסום שלו ללא התרעות מיוחדות. והרי המחסום הזה אינו אפילו מחסום כניסה לירושלים, הוא מחסום בשטח פלשתיני, שעליו בדיוק מדברים כשדנים בהגבלות לא חוקיות של חופש התנועה של הפלשתינים בשטחם הם. תשובתו: "אני רק לוקח תעודה או שתיים מכל מונית – שייסעו האחרים, למה הם מחכים כולם? בעיה שלהם" הוא ממשיך בטיעונים אלה באריכות, יש לו זמן להסביר לנו הכול הכול. הוא כועס מאוד על ענת שאינה משתכנעת מהטיעונים שלו ומעלָה אפשרות-נגד שיש הסכם של כבוד ושל סולידריות בין נוסעי מונית כזו, שבכל מקום ובכל רגע בדרך יכול כל אחד מנוסעיה להפוך למעוכב. השיחה עם כפיר מחמ"ל עוטף ירושלים מתארכת אף היא. הוא מכיר את המחסום ואת מפקד המחסום. הוא לא עוצר סתם. לבסוף הוא משתכנע לבדוק את הנושא עכשיו, כי באמת אין שום התרעות. והרי זה פלא – תוך כדי השיחות המחסום הולך ומתרוקן במהרה, ואנחנו זזות לכיוון המכולת כשהוא כמעט ריק. חבל שלא הצלחנו לחדור אל מפקד המחסום, שנראה בחור שאפשר לדבר איתו.