אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ד' 16.1.08, בוקר

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email

6:50  שיח' סעד

בוקר קר מאוד. במעלה הגבעה יש תור – כ-15 אנשים, גברים בעיקר. הסיבה לתור – החיילת הבודקת תעודות רושמת כל שם ושם של העוברים. לא ברור מה קורה עם הרשימה הזאת, גם לאנשי המחסום לא ברור כל כך.

אחרי ויכוח קצר על זכות המעבר שלנו וזכות הצילום במחסום הבעיה נפתרת בפנייה אל לשכת מפקד מג"ב מרחב ירושלים. בכלל, נראה לנו שהמוטו של הסיור היום הוא אישוש זכויות אלה בכל הגזרה (בעיקר בזכות נטע שמצלמת בבוקר הקר הזה אנשים, גדרות וקרוסלות).

  האנשים העומדים בתור מספרים לנו על תחושותיהם, ועל הדרך המשובשת לירושלים ולמעבר הזיתים מן השכונה. חלקים מהכביש אינם עבירים, לדבריהם, בזמן גשם. כולם מחכים לפסיקת בג"ץ ביום רביעי הבא בעניין הגדר בשיח' סעד.

אנו משוחחות גם עם חיילי המחסום: המפקד וחיילת הבידוק. גם הם סובלים מן הקור. אנחנו פונות למוקד ודרכו למפקד מת"קinfo-icon הזיתים, סגן א., כדי לברר האם אפשר לוותר על רישום השמות. הוא מבטיח לפעול בעניין. התור נעלם בינתיים. אנחנו שמחות לציין שהשער בתחום המחסום המוביל לבתים שבצד המחסום אינו נעול, ותושבי הבתים יוצאים ובאים בו.


7:30 סוואח'רה

המקום נראה כמו מצודה מבוצרת מוקפת בגדרות ובשערים בין המתחמים (החומה נושקת למחסום וחלק מגדרות המחסום שייכות לחומת ההפרדה). ביציאה מנתיב העוברים ברגל יש מכשולים – תיל, אבנים, בורות. החיילים מסבירים שדרך היציאה הוסטה עד שיוחלף השער הישן ממש היום או מחר. כדאי לבדוק אם זה קורה.

שוב מתווכחים אתנו איפה מותר לנו לצלם, ושוב מתברר לחיילים (החשדניים מאוד כלפינו אך מנומסים) ממפקדיהם שמותר לצלם במחסום והוא אינו שטח צבאי, כי עוברים בו אזרחים.

בדרך למכונית אנחנו מבחינות בשלט על תוכנית הבנייה של כביש הטבעת המזרחית (הצילום של השלט נמצא בקובץ מצורף לדו"ח), האמור להוביל מהר חומה (אזור צור באחר) לאזור "הרכבת" (לא ברור לנו למה הכוונה ואם הכוונה לאזור החאן הירושלמי מדוע הכביש מגיע לסוואחרה – האם מישהי יודעת על כך משהו?)

 

8:15 מלון קליף והפשפש העליון

ליד מלון קליף שבור-החלונות והמוזנח, שער מעבר סגור. חיילת וחייל טוענים שהרבה תושבים פלשתינאים עוברים בו ולא רק תושבים מבית המתנחלים בהמשך הדרך. אנחנו לא מורשות לעבור, למרות שהגיונית הכול אזור ירושלים העיר, אבל צו אלוף גובר על כל פסיקה שהיא, ולטענת החיילים יש צו כזה. איננו דורשות לראות אותו, אך אולי כדאי לעשות זאת.

שוב יש דיון בזכות הצילום שלנו, וגם הפעם החיילת טוענת שזו הפרת זכויות האדם שלה לצלם אותה למרות רצונה במחסום. נטע איננה מצלמת אותה (מה בחורה חמודה כמוך עושה במקום כזה), אך השאלה היא שאלה פתוחה. אנחנו חושבות שבתור חיילים אין להם זכויות אזרח רגילות, אלא הם מייצגים את צה"ל.

בפשפש העליון תכונה גדולה: שני ג'יפים וביקור של מ"פ הגזרה. אחרי הקדמה של נימוסין ( אתן צעירות מדי ונחמדות מדי, יש נכדים בדרך וכו') היחס נעשה נחמד פחות כשהוא נשאל מתי תועתק החומה לאזור המנזר לפי פסיקת בג"ץ מלפני שנים (חמש שנים, לדבריו). הוא טוען שייקח עוד שנתיים לפחות (!!) בגלל בעיות הנדסיות וטכניות חמורות. כשאנחנו מביעות תמיהה ופקפוק באשר לגודל הסיבוכים המצריכים זמן רב כל כך של הפרת צו בג"ץ, הוא נעשה ממש לא נחמד ומבקש שלא נרמוז אפילו באירוניה שיש בדבריו מן השקר.

9:00     מעבר הזיתים


בשעה כזו לא ציפינו לצפיפות ואכן המעבר ריק כמעט.

9:15  הקונטיינר (ואדי נאר)

התנועה זורמת בכיוון ירושלים, אין מוניות מעוכבות. לעומת זאת, בכיוון בית לחם/חברון מעוכבות במחסום 7 מוניות. חלק מהאנשים מעוכביםinfo-icon 3/4 שעה לדבריהם. למה? מה הטעם לעכב את התנועה לשטח A? האם אנו דואגים כך לביטחון אזרחי ישראל?

אנחנו מבקשות לבדוק אם יש התרעה מסוימת שהצריכה יצירת פקק כזה. במת"ק עונים שאין התרעות מיוחדות, אך הנוהל הוא בדיקות מדגמיות בשני כיווני התנועה. ובכן, זה לא נראה כמו בדיקה מדגמית, אלא כמו דוגמה של מתקפת בדיקות. אנחנו מתלוננות בפני מפקד המחסום  ר. על היוזמה הפרטית שלו לעכב את התנועה. עם ענת הוא לא מוכן לדבר אחרי שהיה ביניהם ויכוח סוער לפני שלושה שבועות על כך ש-20 מוניות מעוכבות בכיוון ירושלים (אבל מכל אחת הוא לקח תעודות רק לסטודנט או מהנדס אחד או שניים, וחשב שהמונית צריכה לנסוע לדרכה ולהשאיר את הנוסעים במחסום, ואם הם לא עושים כך – "זה בעיה שלהם").

כדאי לעקוב אחרי התנהלות המחסום ולראות שעודף הייזמות של המפקד אינו חוזר על עצמו. במחסום הזה, מכל המחסומים, הנמצא בשטח B ולא בשטח בשליטת ישראל, מעוניינת לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח לשמוע על הפרות של זכות חופש התנועה של פלשתינים לשם הגשת בג"ץ בנושא.  כל המוניות המעוכבות משתחררות במשך שהייתנו – במהירות משמחת.